מבט רחוק
איקו בחוף נחשולים בסביבות שנת 2000
במהלך אימון שינטאידו שוב ושוב נשמעת ההנחיה "הסתכלו רחוק". ההנחיה הזו נשמעת פשוטה אבל לשליחת המבט רחוק יש השפעה חזקה על החוויה שלי את עצמי. מנקודת ראות אחת מדובר בהרחבת עצמי. ככל שהמבט רחוק יותר, כן החוויה שלי רחבה יותר. לא מדובר במטאפורה או ברעיון אלא בחוויה מוחשית. כשאנו מתאמנים בחוץ המבט באמת יכול להישלח הרחק אל האופק או למעלה לשמים. כשזה נעשה תוך כדי תנועה נשמטות כמה לבנים מהחומה ואני טובע קצת בכחול של השמים – שני תרגילים טיפוסיים הם סייטן ואיקו.
בעבודת זוגות המבט נוטה להתמקד ולהצטמצם אל בן הזוג. ההצטמצמות הזו היא חלק מלחוות את בן הזוג כאובייקט נפרד ממני, עליו אני עומד לפעול. שליחת המבט רחוק כשאני מסתער על מישהו או כשאני נע ביחס להסתערות שלו היא חלק מהניסיון להיפרד קצת פחות.
דרך אחרת להסביר את המבט הרחוק היא שזה הוא ניסיון לרוקן את עצמי. להתרוקן ממחשבות, רגשות, מכל מה שהוא שלי ואישי. כשהכוס שלי תהיה ריקה יהיה סופסוף חלל אליו יוכל להימזג העולם, היקום… איני יודע אם זה נשמע משכנע. אולי זה נשמע קצת רע "להתרוקן מכל מה שהוא שלי". בפועל, גם ההתרוקנות הזו היא חוויה מוחשית.
כמו תמיד התיאורים הלכאורה מנוגדים הללו – הרחבת עצמי, התרוקנות מעצמי – מופיעים כתיאור של אותה פעולה. זה כמובן קשור בכך שהעיסוק הוא אינו ב"אני" אלא בהפרדה בין האני לבין העולם. במובן מסויים, אחת היא כיצד תעלם החומה הזו, על ידי הרחבה או על ידי צמצום. מצד שני, נדמה לי שיהיו הבדלים משמעותיים בין מי שנוטים יותר לחפש את התרוקנות האני לבין אלו שמחפשים להתרחב. המלים מתארות את אותו הנוף אך מעידות על מי שבחר בהן, מה מתוך הנוף הזה הוא רואה.
מעניין לקשר זאת למדיטציה שגם היא עוסקת בחווית העצמי וגם בה יש חשיבות לחוש הראיה. במדיטציה הכיוון הוא דווקא לצמצם את הראיה (לרוב עד כדי עצימת עינים). הנה לנו דוגמא כיצד היין (עצימת עינים) והיאנג (מבט לאינסוף) נפגשים. אם נראה הכל ללא הבחנה נהיה קצת עיוורים…
משזוהה הקשר הזה בין המבט למצב האני אפשר להשתמש בו בשני אופנים. הראשון הוא לשלוח את המבט רחוק ולתת לכך להשפיע עלי, כפי שתיארתי למעלה. השני הוא להתכוון לשלוח את המבט רחוק ולהיות ער כשהוא פתאום קטן ומתמקד: כל הצטמצמות כזו היא ביטוי של האני כנפרד. כעת במקום שהאני יפריד את עצמו בלי שאהיה ער לכך, יש לי פעמון קטן שמצלצל כל פעם שזה מתרחש. מבין שני אופני שימוש אלו, נדמה לי שרוב האנשים יטו לראשון. באופן כללי נדמה לי שאנו מעדיפים להצליח על פני להיעזר בכשלונות שלנו בכדי לגדול – זה תופס גם בתחום הרוחני. מי שמוכן להשתמש בדרך השניה, יגלה שהתרגול שלו אינו תלוי בהצלחה כזו או אחרת.
לרשומות הבאות – קול גדול ו-כפות ידיים פתוחות.
Read Full Post »
תבונת הגוף 