Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘צורה’

השלג שירד בירושלים בסוף השבוע היה הזדמנות ל"מדיטציית שלג" שבשנים האחרונות ונטולות החומר הלבן לא התאפשר לי להנות ממנה.

ביפן לפני 17 שנה חוויתי חורפים קפואים ויבשים. השמיים הבהירים יחד עם הקור העז חתכו והעירו את הגוף. בחריפות הזו השתלב היטב ה"קנגייקו" (מילולית, אימון קר) שבו במשך מספר ימים של שיא החורף, התאמנו על חוף הים אימונים אינטנסיביים שאפשרו לנו להתמסר ולהשיל נוקשות של גוף ולב. אני חושב שמהימים ההם באה אהבת החורף שלי.

כשחזרתי לארץ המשכתי את המסורת הזו עם תלמידי בטמפרטורות ירושלמיות מאתגרות קצת פחות. היום, כל זה נראה לי רחוק מאוד ולמרות הידיעה הברורה שהאימונים הללו שינו את חיי, אני מעדיף בהרבה אימונים שממיסים גבולות ברכות במקום לחתוך דרכם בחדות. ההמסה מאפשרת להיות באינטימיות עם הגוף. החדות עלולה להתייחס אליו ככלי. המשך…

Read Full Post »

אתמול באימון נפלה לאחת המתאמנות החגורה שהיא חגרה סביב המתניים. אחר כך גם הקשירה של החולצה שלה נפרמה והיא נפתחה (לובשים את החולצה כמו ז'קט ואת שני כנפותיה קושרים זו לזו). לא, זה לא מה שאתם חושבים – מתחת לחולצת האימון היא לבשה טי-שירט לבן כך שהכול היה מהוגן ולא מביך. אבל פתאום הכתה בי ההכרה שלפני שנים דברים מהסוג הזה היו מתרחשים אצלנו כל הזמן ואילו עכשיו זה כמעט לא קורה. פעם בצרפת קפצנו וקפצנו ופתאום הייתי בלי חולצה, פעם אחרת בחוף נחשולים נפלו לי המכנסיים ולמרות שהרגשתי איך הקשירה שלהן מתרופפת לאט לאט לקראת צניחתם הסופית, לא חשבתי שזו סיבה לעצור ולהדק את העניינים. יש עוד הרבה דוגמאות. המשך…

Read Full Post »

לפני כמה ימים טיפלתי קצת בגינה. עישבתי, גזמתי, חפרתי וגם שתלתי כמה שתילים. לסיום השקיתי את השתילים. בהעדר משפך השתמשתי בדלי שהמים נשפכו ממנו בשצף עז מכפי שהיה יאה לשתילים הקטנים והרכים שטמנתי באדמה. גהרתי מעל כמה צמחים והטיתי בזהירות את הדלי כך שהמים יזרמו ממנו במתינות. ואז זה קרה. הזרם העדין, הדיוק שבהקשבה לזווית הנכונה של הדלי וההשתהות עד שהזרם האיטי ירווה את השתילים הפכו לרגש. הזיעה, השרירים והפעלתנות העניינית פינו את מקומם לתחושה של רוך ועדינות. הפרחים הדקים, האדמה הקצת תחוחה קצת רטובה וטיפות המים המנצנצות יכלו לגעת בי. המשך…

Read Full Post »

את השיעור שתיארתי ברשומה הקודמת, פתחתי בלשאול את התלמידים כיצד היו מתארים במשפט אחד מה הוא שיאצו (כאמור באותה רשומה, המשפט של מסונגה היה "לאזן בין יין ליאנג"). קיבלתי מגוון תשובות, כולן סבירות: "ריפוי בעזרת מגע", "חיבור והקשבה בין שני אנשים"….
כפי שצפיתי איש לא הזכיר מרידיאנים (ערוצי זרימת הצ'י בגוף) או טכניקה ספציפית של שיאצו. יכול להיות שגם צ'י לא הוזכר. בהצטמצמות למשפט אחד, ביקשתי בעצם מהתלמידים שיציינו את המהות של השיאצו (עבורם). היה לי ברור שהמהות הזו קשורה בריפוי, מגע, חיבור והקשבה ולא במרידיאנים או צ'י. מישהו היה יכול לומר "שיאצו הוא ריפוי בעזרת מגע בערוצי זרימת הצ'י". נראה לי שלא סתם לא ניתנה תשובה כזו. מפתיע ככל שזה ישמע, ערוצי זרימת הצ'י (מרידיאנים) אינם ממהות השיאצו.
זה מפתיע, זה קצת בעייתי ואולי יהיו מי שלא יסכימו אתי. אבל מסתבר, שזה מה שתלמידי "מגע" חושבים, גם אם באופן לא מודע.
בעיניי, אם יש בעייתיות בתשובות הללו אז היא נעוצה בכך שאי אפשר לאפיין את השיאצו בעזרתן. זאת משום שהן אינן יחודיות לו. ריפוי בעזרת מגע? זה תופס למגוון שיטות. חיבור והקשבה בין שני אנשים? את זה יש בקיטאידו, קונטאקט אימפרוביזציה וגם באינטימיות של אוהבים.
למרות שעל פניו זה בעייתי יש בזה משהו מקסים – המהות של הדבר אינה מאפיינת אותו. לו המהות היתה מאפיינת את הדיסיפלינה אזי היא היתה יכולה להתרחש אך ורק בגבולות אותה דיסיפלינה. למשל חיבור והקשבה היו מתאפשרים רק במסגרת שיאצו. זה הרי מופרך בעליל. הנה עוד פירוש ל"טאו שניתן לכנותו אינו הטאו האמיתי" שפותח את הטאו טה צ'ינג: אם הצלחת לאפיין (נתת כינוי ל) דבר מה, אז ההגדרה אינה יכולה לתפוש את המהות (הטאו) של הדבר. למשל מרידיאנים, צ'י ולחץ שווה אינם המהות של הזן-שיאצו. סילה, סמדהי ופניה (התנהגות מוסרית, ריכוז, וחכמה) אינם המהות של הבודהיזם. זו תרופה מצוינת לגבהות לב ולצרות אופקים: המהות שבשלה אתה כה מבסוט מעצמך ומה_____ (מלא את החסר: שיאצו/זהות רוחנית/דת/מקצוע…) שלך קיימת במגוון מקומות אחרים. זה נהדר להיות מבסוט אבל בוא לא נייחס לעצמנו בלעדיות. מהכיוון ההפוך, ההבנה הזו יכולה לעזור לנו להישאר ערים ומחוברים לשורש הדברים: כפי שהמהות אינה מצומצמת לשיטה, כך גם עצם תרגול השיטה אינו מבטיח לנו חיבור למהות: איננו יכולים להרגיע את עצמנו שרק בגלל שאנו עושים שיאצו אז אנו קשובים. שיאצו יכול להיות לא קשוב. אוסיף ואומר, שיאצו אפילו יכול להיות טוב ולא להיות קשוב. נדמה לי שהיה זה סנגאי בן המאה ה-16 שצייר צפרדע ולידה רשם "אם על ידי ישיבה אפשר להגיע להארה הרי שאני מזמן כבר …". כן, כן – אפילו מדיטציה ובודהיזם הם רק "צורה" הם אינם הטאו האמיתי.
כתבתי שמצב עניינים זה הינו מקסים – כאילו שיש לי ברירה? זה המצב אז עדיף שהוא יקסים אותי. ובכל זאת, הנה בחרתי לעסוק בזן שיאצו, בסיישין קיטאידו ובמדיטציית ויפאסאנה. מדוע בהם ולא בדברים אחרים? במידה רבה במקרה. היו תקופות שמאוד שעשעה אותי העובדה שכל המתנות החשובות הללו שמהן מורכבת הזהות ותחושת המשמעות שלי נפלו לחיקי במקרה. על שיאצו לא ידעתי הרבה והתלבטתי בין קורס שיאצו לקורס צילום. סיישין קיטאידו "הכריחו" אותי לעשות במסגרת לימודי השיאצו… רוב "הקריירה" שלי רצופה צירופי מקרים. באותן תקופות שחשתי את המקריות הזו בצורה חיה, הייתי מתמלא הכרת תודה עצומה.
נדמה לי שזה יכול להיות בעל ערך לכל אחד לחוות שהמהות שבגללה הוא עוסק באמנות שלו היא בעצם לא ממש קשורה לאמנות הזו. הייתי מציע תפילה קטנה למטפל השיאצו אותה אפשר לומר בלב שלוש פעמים לפני שמתחילים טיפול: "מה שאני עומד לעשות עכשיו אינו מרידיאנים, אינו צ'י, אינו לחץ שווה. מה שאני עומד לעשות עכשיו אינו יין ויאנג, אינו קיו וג'יטסו (עודף וחוסר) …"
ומעבר למקריות , כשאני כותב "הם רק צורה" שלוש פסקאות למעלה, אני מרמה. כפי שכתוב בסוטרת הלב "צורה היא ריק. ריק הוא צורה." עבורי יש משמעות לכך שאלו דווקא השפה התנועתית של הקיטאידו ואיכויות המגע של השיאצו שדרכן אני מבטא את המהות של הקשבה, חיבור וריפוי. אני אוהב את הצורות הספציפיות הללו, הן מדברות אלי ואני מדבר אותן באופן שלא קורה לי בצורות אחרות. למרות המקריות, בפירוש כן יש משהו בצורות הספציפיות הללו שמהותי לי. וכנראה שאת המהות הזו שלי אי אפשר לנסח במשפט אחד.

Read Full Post »

כל זרימה היא בתוך ערוץ
להזרמת התנועה בתוך הגוף
נדרש ערוץ ברור
להזרמת התנועה במרחב
נדרש ערוץ ברור

קרקוע, עצמות, רצועות, הן הערוץ
נוזלי הגוף, הבשר, הם הזרימה
הכוונה היא ערוץ
הקי הוא זרימה
כך שהערוץ הוא זה שבתוך הזרימה

אם הזרימה היא בתוך הערוץ איך תיגש אליה?
אם הערוץ הוא בתוך הזרימה איך תכיל אותה?
אם לא תפריד בין ערוץ לזרימה
אזי תשתמש בחומרי הזרימה על מנת ליצור ערוץ
שרירים קשים
אם לא תפריד בין זרימה לערוץ
אזי תשתמש בחומרי הערוץ על מנת ליצור זרימה
מפרקים מידלדים
השתמש בחומרי הזרימה על מנת ליצור ערוץ בלי שרירים קשים
השתמש בחומרי הערוץ על מנת ליצור תנועה בלי מפרקים מידלדלים

יותר מידי ערוץ משמעו נוקשות ושבירת הזרימה
פחות מידי ערוץ משמעו התרחבות ופיזור
מפרקים קשים מידי והזרימה תיתקע או תפיל אותך
מפרקים רפויים מידי והזרימה תנזול דרכם החוצה

בערוץ, קשה מידי ורך מידי נקבעים על פי הזרימה
הנח לה להשתנות, לסעור ולשקוט
לההסתחרר ולהתקדם
משהתרגלו זה לזה ערוץ וזרימה
מה יגרום לך להתעורר?

בתוך המפרק
מצא כיצד להניח את העצמות
ביחס נכון זו אל זו
שוב ושוב ושוב
מצא את האלסטיות העוטפת
את העצמות במפרק
משנה צורה ושומרת צורה
שומרת בלא להגביל

התחל בלהזרים, להמיס, לשקשק
גושים ינתקו ממקום אחיזתם
בתלונה יתחילו להתפורר
בשמחה ימסו
התנועה מבהירה את הערוץ מאפשר תנועה
להתגלגל להתמקד להתעקל להתפרץ להתנפץ להתפתל להתענג

קבע לך מטרה
קבע מקובע מקבע מתבקע
קבע לך מטרה
ועוף אליה
הצב את המטרה
הצב יציב מצב מוצב
הצב את המטרה כך
שתהיה חייב להיטיב את הערוץ שלך
הבסיס ממנו מתפרצת הזרימה
החיבורים דרכם היא מתנתבת לאינסוף

היטב את הערוץ שלך כך
שדבר לא יסכור אותו
עצם לא יסכור אותו
תנועה לא תסכור אותו
מחשבה לא תסכור אותו
את הערוץ מיטיבים תוך חיזוק וריכוך

שחרר את הזרימה כך שדבר לא יסכור אותה
כך שתשטוף אבנים
כך שתמיס סלעים
כך שתעטוף ותחבק כל מפלצת
את הזרימה משחררים מבפנים לבחוץ

הנח לזרימה לבעבע
לגעוש להשתולל
לבלבל אותך בקילוחים דקים
לכאן ולשם ולשם ולשם ולשם

הנה הגוף מתעורר
קילוח בברך מעיר את הברך
קילוח בצד ימין של הברך מעיר את צד ימין של הברך
מכיוון שאינך נותן לברך להתמלא
אין היא יודעת מתי להתרוקן
מכיוון שאינך מניח לברך להתרוקן, לצנוח, להרפות
אין היא יודעת מתי להתמלא

ערוץ קבוע מידי יוצר
זרימה שדומה לעצמה
זרימה שדומה לעצמה
יוצרת ערוץ קבוע מידי
ערוץ משתנה הוא ערוץ זורם
האם יש דבר כזה?

הנה הגוף מתעורר לחיים
מניח למה שרוצה לקרות להתרחש
מניח לתנועה לעלות
העלייה יוצרת את הרצון לרדת
נותן לתנועה לרדת
הירידה יוצרת את הרצון לעלות
מתוך האיזון פורח הקצה
פריו של הקצה הוא איזון

כל רצון וההדהוד שלו
הגוף מקשיב להדהוד
ההדהוד אינו צל משני
ההדהוד הוא החדש שנולד

וגם במחשבה
ההבנה והידע שמזהים תבנית
בין אינספור האפשרויות
הם ערוץ
המחשבה הקשובה הפתוחה המתחילה
היא זרימה

ללא ערוץ ההבנה
המחשבה המתחילה אינה מגיעה לשום מקום
אוסף עצום של התחלות
נערם מצטבר מתגבב

ללא המחשבה המתחילה
ההבנה היא עריצה
וכשם שהיא רואה כך היא גם ממציאה
וכשם שהיא רואה כך היא גם עיוורת

האם ערוץ ההבנה עמוק מידי?
האם זרימת ההתחלה חסרת כיוון?
האם אתה מנסה להיעזר בערוץ על מנת להגיע למקום ללא ערוץ?
האם אתה מנסה להגיע לסוף מתוך ההתחלה?

תחילתו של השיר הזה במשהו שכתבתי לפני כשנה. כתבתי חיבור מפורט וארוך על תנועה מקורקעת. מאוד אהבתי את החיבור ההוא וגם היום אני חושב שהוא חיבור טוב. אבל לאחר סיום הכתיבה, חשתי אי-נוחות. כל כמה ששמחתי על האנאליטיות והדיוק שבו חשתי רצון לכתוב אותו מחדש בצורה הרבה יותר מרומזת ותמציתית. היה לי בראש את סגנון הכתיבה של הדאו דה צ'ינג. ניסיתי לעבד את החיבור הזה ולא הצלחתי. אבל הרעיון נשאר לי בראש וידעתי שהדבר הבא שאני רוצה לכתוב הוא בסגנון הקסום של ספרו של לאו טצה. ואז, מתוך הגוף הופיע לי המשחק הזה בין צורה ותנועה, ערוץ וזרימה. ממש יכולתי לחוש כיצד שניהם מתקיימים בגופי. קטעי משפטים החלו צצים בראש, תוך כדי אימון, תוך כדי הליכה ברחוב. למי שמכיר, התרגיל המשמעותי עבורי בהקשר הזה הוא ווקאמה. באותו זמן הגיע לידי ספרו של דויד מיכאלי "הערות זמניות על תנועה" , הוצאת מדף. ספר שכולו תבונה וצורתו הזרימה המרטיטה של השירה. הייתי בתל אביב והלכתי לשיעור גאגא, שיטת תנועה של אוהד נהרין ששיעורים שלה מועברים במרכז סוזן דלאל. נהניתי, אם כי לא חשתי שגיליתי משהו חדש. התנועה שם היתה מאוד זורמת וחופשיה עם הרבה התייחסות למפרקים. וכשיצאתי משם ידעתי שיש לי את השיר הזה. הייתי קצת בלחץ שאם לא אתיישב לכתוב אותו הוא יאבד לי. אבל לא התאפשר לי לקחת פסק זמן ורק כמה שעות אחר כך הגעתי הביתה ויכולתי לקחת עט. השורות הללו יצאו ממני בשטף אחד, בלי לעצור.
דבר אחרון, לא הצלחתי לתרגם את השיר הזה לאנגלית כדי להראות למורה שלי. הייתי נותן הרבה בשביל תרגום כזה.

Read Full Post »