ואדי קנה מהווה חלק אינטגראלי מחיי היומיום של הפלסטינים החיים באזור סלפית. החקלאים של הכפר דיר איסטיה
מעבדים את אדמותיו הפוריות והוא גם מהווה מוקד לפיקניקים וטיולים. בביקוריי הרבים בכפר שמעתי לא פעם עדכונים מהטיול האחרון שמארחיי קיימו באזור המעיינות שבואדי. אנאלוגיה לא מדוייקת תהיה אתר הסטף ומה שהוא מהווה עבור תושבי ירושלים. ביום ששי האחרון הציב הצבא מחסום בכניסה לואדי קנה ופלסטינים שהגיעו לשם לא הורשו להיכנס אליו. בירור קצר העלה שבאותו זמן התקיים שם אירוע גדול של ילדים מההתנחלויות הסמוכות. למישהו בצבא או בהתנחלויות היה ברור שזכותם של יהודים לטייל עולה על זו של פלסטינים לנוע באופן חופשי במרחב בו הם חיים. זה אמנם קורה כל יום במחסומים הפרושים בשטחים אבל נסיבות המקרה הזה שערורייתיות במיוחד.
מאחורי הקלות הזו של הדיכוי מסתתר משהו אחר. סוג של התעלמות. פחות משהפלסטינים מפחידים אותנו, פחות משאנחנו שונאים אותם, הם פשוט לא קיימים עבורנו. אנחנו לא ממש רואים בפלסטינים בני אנוש – סובייקטים אוטונומיים שיש להם רצון חופשי, צרכים ורגשות. אחרת אני לא יודע איך להסביר את הסיפור הנ"ל ואת שני הבאים.
המנהרה - עוברת מתחת לחומה המתוכננת ומגיעה לבית של משפחת חג'אזלה
על חומת ההפרדה שהולכת ונבנית באדמות אל-וולאג'ה כבר כתבתי בעבר. בימים אלו נחפרת בקצה הכפר מנהרה שתעבור מתחת לתוואי החומה. המנהרה תחבר בין ביתה של משפחת חג'אזלה לשאר הכפר. למה? כי הבית מבודד יחסית משאר הכפר ונמצא כ-50 מטר מחוץ לחומה. להזיז את החומה כמה עשרות מטרים? מה פתאום! להשאיר את הבית ויושביו בלי מחסום שימנע מהם את חופש התנועה? מסוכן מדי! במקום זאת הבית של המשפחה יוקף בגדר. לא גדר אבן חיננית, לא גדר נוי – גדר תיל עם חיישנים חשמליים שתכלא בתוכה אבא, אמא וילדים. התנועה לתוך ומחוץ למכלאה תתבצע כאמור דרך מנהרה.
בחזרה לדיר איסטיה. לפני קצת יותר מחודש התעוררו תושבי הכפר באמצע הלילה למשמע נסיעה פרועה, צעקות וקולות נפץ. כוח של צה"ל פשט בסביבות השעה 22:00 על הכפר. חיילים עלו על גגות הבתים והשליכו ברחוב מספר רב של רימוני הלם וגז מדמיע. פעולה חשובה לעצירת מחבלים בדרך לפיגוע? לא בדיוק. החיילים לא חיפשו איש. הם השתוללו ברחובות ועל הגגות משך מספר שעות ועזבו את הכפר. זה היה סוג של "אימון על רטוב". המחיר, בדמות ילדים שהתעוררו בבהלה ו-3,000 איש שזכו להשפלה שבלהיות אסירים בבתיהם, אינו נחשב.
דרך אגב, אף אחד משלושת הסיפורים הנ"ל לא הגיע לחדשות בישראל. גם כשפורסמה בהארץ כתבה שהזכירה את הבית של משפחת חג'אזלה, נשמט המידע אודות הגדר שתהיה סביב הבית. באמת עדיף שלא לדעת. אלו סיפורים קטנים יחסית – לא הרסו בור מים באזור מדברי, לא פלשו לשום בית באמצע הלילה, אף אחד לא נהרג … קשה גם להצביע על אינטרס – לגיטימי או זדוני – שעומד מאחורי המעשים הללו של רשויות המדינה. סתם שגרת כיבוש נטולת תירוצים.
תבונת הגוף 