Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘גוף’

הדרך מוליד את האחד
האחד מוליד את השניים,
השניים מולידים את השלושה,
השלושה מולידים את ריבוא הדברים:
ריבוא הדברים נושאים על גבם את היין וחובקים בזרועותיהם את היאנג,
והתואם נהיה מהצ'י של מיזוגם.

                                        דאו דה צ'ינג, שיר 42

הדרך מוליד את האחד

יש לך מזל והתחלת להתאמן בלי יותר מידי דיעות קדומות.
או אולי היו לך דעות אבל האימון מאוד חוויתי וסוחף.
סוחף אותך ומעלים את מושגיך.
אתה פשוט נמצא בדרך (אינך יודע לומר זאת כך).
נהנה מאוד (אבל) לא מבין מספיק בשביל להיאחז בשום דבר.
אינך יודע, התובנות שלך אינן מתנסחות בבהירות ואינן נשארות לאורך זמן לכוון אותך או לגרום לך להתעקש.
נאיבי, לא מיומן, לא עצמאי.
נולדת תובנה. אתה יודע כיצד לבצע תרגיל מסוים.
או אולי אתה יודע רק כיצד הוא אמור להיות מבוצע.
מצאת (יקח עוד הרבה זמן עד שתעלה על דעתך שאינך מוצא דבר, שהדברים הם אלו שמציגים את עצמם בפניך) את העיקרון האחד של האימון.
לפי עיקרון זה אתה מכוון – אינך מסוגל להניח לו לכוון אותך – את עצמך, באימון ומחוצה לו.
אתה אולי נהנה פחות.
מהכיוון נוצר ערוץ ואתה יכול לזרום ביתר דיוק, יתר יעילות, יתר עוצמה.
עצמאי. בעל דיעה. יוצר. מתעקש. בעל כוונות טובות.
אתה מצליח להגיע לערוץ שלך יותר ויותר בקלות.
משאיר את השאר מאחור.
אתה אולי נהנה פחות (לגרש את המחשבה הטורדנית הזו).

האחד מוליד את השניים

מראים לך שאפשר לעשות את הדברים גם אחרת.
אתה לא רואה.
מראים לך.
הדרך מראה לך.
אתה לא לגמרי רואה אבל משהו בעקרוניות שלך מתרופף.
אתה (שוב) נסחף, לא מדוייק, לא עצמאי.
אין מה לדאוג, העקרון ישוב וישליט את עצמו.
פתאום אתה מוצא שאפשר לעשות את הדברים גם אחרת.
האגן יכול להיות מכונס. או פתוח.
המבט יכול להיות רך. או חודר.
המלים יכולות לשאול. או לקבוע.
אתה מבקש (כל פעם) שיגידו לך במה לבחור.
או, אתה שואל את עצמך איך תוכל לדעת מה מתאים, כך? או שמא אחרת?
אתה מגלה שגם לגבי העיקרון האחד של הדרך אפשר אחרת.
אחרי כמה נסיונות שווא למציאת חלופה אתה הופך זאת לניצחון:
"אין אסטרטגיה מנצחת".
אתה אוהב את הניסוח, לא שם לב שגם זה עיקרון.
זוגות. זוגות ניתנים לך ומעסיקים אותך.
לדייק יותר. לעדן. לבחור. לשלוט.
זה כל כך מעניין. ומשמח.
אתה נהנה במיומנותך.
ויש גם את ההנאה של פעם. הנאה נאיבית.
אתה (כבר) לא נאיבי אבל מידי פעם היא חוזרת אליך.
לא ברור עד כמה הן קשורות – ההנאה המיומנת וההנאה הנאיבית.
מידי פעם עולה ספק, אתה נזכר שמה שאתה באמת רוצה זה את האחד.
או אולי את השמחה כשהיית יותר תמים.
אתה יודע שהתמימות הזו (כבר) אבודה לך.
אתה ממשיך להתפתח בזוגיות הקוטבית שלך.
יוצר יצירות פאר (לעתים נדירות מסכים להודות שהן פשוט נוצרו לידך).
אלוהים (אין אלוהים) יודע כמה זמן תישאר במצב הזה.
אינך מעלה בדעתך עד כמה אתה קרוב.
דווקא כעת אתה מסתכל בכיוון הלא נכון.

השניים מולידים את השלושה

אתה לא יודע זאת אבל המרחק משניים לאינסוף דק כחוט השערה.
מי זה האלוהים המנוול הזה (אין אלוהים) שיצר עולם בו הקוטביות נדמית כה מוצקה, אמיתית?
על רגל אחת קל ליפול אבל שתי רגלים הן יותר יציבות מכל הבודהות במעמקי הסמדהי שלהן.
ואז זה מגיע.
יש שלושה.
האגן יכול להיות (גם) ניטרלי.
המבט יכול להיות (גם) מפתה.
המילים יכולות (גם) להיעלם.
רוברט פירסיג כתב ב"זן ואמנות אחזקת האופנוע" (מישהו יכול למצוא לי את העמוד?) ששלוש זה מספר חסר הגיון. אפשר לבסס תיאוריה על עיקרון יחיד או על שניים. אבל תיאוריה עם שלושה עקרונות נראית חשודה.

השלושה מולידים את ריבוא הדברים

הללויה (אין אלוהים).
מה פתאום שלושה? מיד אתה מביא את הרביעי, את החמישי…
אתה עוצר לתפוס אויר והששי מגיע….
עוד… הם לא צריכים אותך.
מופיעים. מה פתאום מופיעים? תמיד היו!
אתה מפסיק לספור.
רוברט פירסיג כתב שאפשר לבסס תיאוריה על שני עקרונות.
(אבל) משניתן לך החסד הזה אתה לא נזקק עוד לסיוע של השלוש.
אם יש שניים אז יש גם את כל הגוונים ביניהם.
אם יש שניים אז יש גם משהו אחר לגמרי.
העולם הוא מגרש משחקים והגוף כדור צבעוני.
העולם ים והגוף דולפין.
רוברט פירסיג כתב שאפשר לבסס תיאוריה על עיקרון אחד.
(אבל) הפרפר שאתה לעולם לא יסתפק בפרח אחד חושני ונוטף צוף ככל שיהיה.

ריבוא הדברים נושאים על גבם את היין וחובקים בזרועותיהם את היאנג,
והתואם נהיה מהצ'י של מיזוגם.

ריבוא הדברים מביאים איתם קוטביות.
ריבוא הדברים ממיסים קוטביות.
ריבוא הדברים הם עיקרון גדול ושום עיקרון גדול לא יעמוד לנוכח ריבוא הדברים.
לריבוא הדברים אין דרך.
דרך ריבוא הדברים אתה בטוב.

Read Full Post »