Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for the ‘תבונת הגוף’ Category

לפני שלושה ימים. אני יושב בגינה ומבטי פוגש שיח רוזמרין. יושב ומסתכל. אני במרחק של כשני מטר מהשיח: אזור הספר שבו "קל לראות" (את פרטי הרוזמרין) ו"נדרש מיקוד" מתערבבים זה בזה. כנראה שהמרחק הזה הוא בדיוק המרחק המתאים למה שמתחיל לקרות אחרי מספר דקות. אני מתחיל לראות הדפס של קווים ירוקים ומשתחרר מהמושגים שבדרך כלל נלווים אליהם. תחילה נעלם המושג גבעול. בהמשך נעלמים קדימה ואחורה. זה מקסים. חוויה מוכרת ובה בעת חדשה לגמרי. קווים של ירוק שביניהם חללים שבתוכם קווים של ירוק… אני כל כך חי. השיח נהיה נוזלי. זה לא שהוא "באמת" מתנועע, אין רוח, אבל בהיעדר מילים של סדר אין מה שיְקַבֵע את התמונה. כל פס צבע נכנס ויוצא ממוקד הראייה שלי בלי שאנסה לשלוט או למנוע. המשך…

Read Full Post »

מאז הרצח של בני משפחת פוגל באיתמר מרבה בנימין נתניהו לדבר על "ההסתה הפרועה של הרשות הפלסטינית" ולהצביע עליה כסיבה לפשע הזה. לנתניהו יש גם את "מדד תרבות השלום וההסתה ברשות הפלסטינית" שעליו הוא מסתמך כראייה למצב הדברים החמור. אלא שהאמת דווקא שונה: המדד דווקא מצביע על מגמות חיוביות בנושא הזה. כמו כן במקומות שונים הוא לוקה בפרשנות שגויה ושגיאות עובדתיות כך שהמסקנות שנתניהו מסיק ממנו הן לחלוטין לא מבוססות. אין לנו סיבה להאמין לנתניהו כשהוא אומר "הם מסיתים". המשך…

Read Full Post »

החלק הראשון בסדרה – הגוף כמשנה תודעה – כאן

הגוף כמשקף את התודעה

הראה לי איך אתה זז ואומר לך כיצד התודעה שלך מותנית. מאחר והגוף והתודעה שלנו ארוגים זה בזה המשפט הנ"ל אמור להיות אקסיומה מובנת מאליה. משום מה הוא נותר נחלתם של יודעי סוד מועטים. נכתבו כמה ספרים מצוינים על האופן שבו הגוף משקף את פעולת התודעה וכמה מהם נסקרו על ידי באתר הזה. החביבים עלי הם ספריהם של צ'ארלס ז'נו, יהודית בינטר וטקואן סוהו. גם היינריך פון קלייסט עשה עבודה טובה.

משום מה התובנות של הכותבים הללו אודות עבודת הגוף כדרך ללימוד העצמי לא הבשילו לכדי מודלים או דרכי עבודה מגובשות וכל דור נדרש לגלות אותן מחדש. דבר זה עומד בניגוד בולט לשפע השיטות והטכניקות שהזכרתי בחלק הקודם אודות הגוף כמשנה תודעה. אני חייב את ההבנה שלי לאופן שבו התודעה המפרידה מתבטאת דרך הגוף לצירוף מקרים. באותה תקופה שהתחלתי ללמוד שיאצו ולהתאמן בקיטאידו התחלתי גם להשתתף בקבוצה שעניינה היה לימוד העצמי. הייתי מגיע לפגישות השבועיות של הקבוצה הישר מאימון הקיטאידו. תודעת המתחיל שלי הייתה חופשייה מהסברים והרגלים אודות המהות של האימון. היא גם הייתה צנועה מכדי לחשוב שהתודעה היא חזות הכול ושתרגול גופני יכול לשמש תחביב בריא לכל היותר. כך שהחיבור בין מה שלמדתי עם א' על העצמי לבין מה שעשיתי בקיטאידו ובשיאצו היה לי ברור מאוד. המשך…

Read Full Post »

ישנן דרכים שונות בהן הגוף מאפשר לנו לגעת ברוח. יש טעם לפרוס את הדרכים הללו לא רק כדי לתאר אותן אלא גם כדי להבהיר שהן שונות זו מזו. כשהתחלתי לכתוב התברר לי שאני מפרט הרבה מעבר למה שצפיתי – מבחינה זו הכתיבה הבהירה גם לי כמה נקודות חשובות – ושיהיה צורך לחלק את הדברים למספר רשימות. יום אחד אני אלמד לקצר, אבל עד אז הנה החלק הראשון:

הגוף כמשנה תודעה

הדרך הזו היא אולי הטבעית ביותר ונדמה לי שהיא גם מה שרוב האנשים חושבים עליו כשהם חושבים על הגוף בהקשר רוחני. הגוף משפיע על התודעה והגילוי של עוצמת ההשפעה הזו הוא מרגש מאוד. הרצון לשחזר חוויות של חיות או שחרור דרך הגוף נתפס כמובן מאליו. חוויה עוצמתית חד פעמית של שמחה, שחרור או חיבור יכולה להניע אדם להתמיד בתרגול כלשהו בתקווה לשחזר אותה. כשמתברר שאכן אפשר ללמוד איך לעשות זאת, שיש שיטות מפורטות שעוסקות בכך זה כמו למצוא אוצר. עבודה עם צ'אקרות, תרגולי נשימה שונים, סגנונות של יוגה, מדיטציה טאואיסטית, מחול סופי וכו' הן דוגמאות לשיטות ששינוי התודעה הוא מטרה עיקרית אם לא בלעדית שלהן. יש גם מגוון טכניקות סגפניות ששואפות להתמיר את התודעה דרך הגוף. הנה תרגול כזה של הימאבושי – סגפני ההרים היפנים – שאינו מאוד מוכר בארץ:

דרך אגב, התרגול הזה (שנקרא טאקיגיו) כולל טקס שלם של הכנה ו"דיבור" עם המפל. אפשר לראות דוגמא מצויינת כאן. המשך…

Read Full Post »

אתמול באימון נפלה לאחת המתאמנות החגורה שהיא חגרה סביב המתניים. אחר כך גם הקשירה של החולצה שלה נפרמה והיא נפתחה (לובשים את החולצה כמו ז'קט ואת שני כנפותיה קושרים זו לזו). לא, זה לא מה שאתם חושבים – מתחת לחולצת האימון היא לבשה טי-שירט לבן כך שהכול היה מהוגן ולא מביך. אבל פתאום הכתה בי ההכרה שלפני שנים דברים מהסוג הזה היו מתרחשים אצלנו כל הזמן ואילו עכשיו זה כמעט לא קורה. פעם בצרפת קפצנו וקפצנו ופתאום הייתי בלי חולצה, פעם אחרת בחוף נחשולים נפלו לי המכנסיים ולמרות שהרגשתי איך הקשירה שלהן מתרופפת לאט לאט לקראת צניחתם הסופית, לא חשבתי שזו סיבה לעצור ולהדק את העניינים. יש עוד הרבה דוגמאות. המשך…

Read Full Post »

לפני כמה ימים טיפלתי קצת בגינה. עישבתי, גזמתי, חפרתי וגם שתלתי כמה שתילים. לסיום השקיתי את השתילים. בהעדר משפך השתמשתי בדלי שהמים נשפכו ממנו בשצף עז מכפי שהיה יאה לשתילים הקטנים והרכים שטמנתי באדמה. גהרתי מעל כמה צמחים והטיתי בזהירות את הדלי כך שהמים יזרמו ממנו במתינות. ואז זה קרה. הזרם העדין, הדיוק שבהקשבה לזווית הנכונה של הדלי וההשתהות עד שהזרם האיטי ירווה את השתילים הפכו לרגש. הזיעה, השרירים והפעלתנות העניינית פינו את מקומם לתחושה של רוך ועדינות. הפרחים הדקים, האדמה הקצת תחוחה קצת רטובה וטיפות המים המנצנצות יכלו לגעת בי. המשך…

Read Full Post »

לכאורה התזה המרכזית של הספר Phylosophy in the Flesh היא שהתודעה שלנו הינה גופנית ביותר: המושגים הכי מופשטים שלנו – זמן, אהבה, סיבתיות ואלוהים – מעוגנים בחוויות גופניות בתכלית. כמוהם, הפעילות המנטאלית המופשטת שלנו מבוססת בעצם על מנגנונים גופניים של חישה ותנועה. nמחבריו של הספר הם חוקרים מוערכים ובעלי שם: הבלשן הקוגניטיבי ג'ורג' לייקוף מאוניברסיטת ברקלי והבלשן והפילוסוף מרק ג'והנסון מהמחלקה של מדעי המחשב באוניברסיטת מקווארי מאוניברסיטת אורגון. ההזדמנות לקרוא את התזה הזו מזווית אקדמית-מדעית הלהיבה אותי מאוד אולם לצערי עיקרו של הספר מוקדש לסוגיה שלטעמי היא טריוויאלית ופחות מעניינית: מהותה של אמת והיכולת שלנו לדעת מה אמיתי. המחברים כורכים בין שתי הסוגיות הללו ואף נותנים לכך שם – Embodied Realism – אבל מתקבלת תוצאה מאכזבת למדי של התעסקות טפלה במושגים כאלו ואחרים.

לפני שנמשיך, עצירה מתודית לצורך הבהרת המושג Embodiment שאין לו מקבילה מוצלחת בעברית. משמעותו היא משהו מעין להיות מופנם/מיושם/מבוסס בגוף. שמעתי פעם את ההצעה הגפנה שהיא מאוד מתאימה מבחינה דקדוקית אבל לא מצאה חן בעיני. על מנת להימנע מסרבול אני משתמש ברשימה הזו במילה "גופני" שהיא ממש לא תרגום נכון ומקווה שהקוראה תזכור להציב במקומה את המילה הלועזית. המשך…

Read Full Post »

מה המרחק בין מה שאנחנו מספרים לעצמנו למה שבאמת קורה?

אתחיל מדוגמא מתמטית.

במתמטיקה יש שמות לקבוצות שונות של מספרים. ישנם למשל המספרים הטבעיים 1,2,3,4… וישנם המספרים הראציונלים (מלשון ratio, מנה) – אלו המתקבלים מחלוקה של שני מספרים שלמים – 1/3, 17/6… לתקופה מסוימת רווחה הסברה שאלו הם כל המספרים שקיימים על ציר המספרים. הפיתגוראים אפילו סברו שהמספרים הללו נמצאים במהות של כל התופעות הגשמיות. המשך…

Read Full Post »

שועי רז היקר מאוד הזמין אותי להרצות במסגרת סמינר של המרכז לחקר הקבלה באוניברסיטת בר-אילן ולהלן תוכן ההרצאה. בהכיני את ההרצאה סברתי שהדברים שאני כותב הם גם מעניינים וגם לא מעוררי מחלוקת יתר על המידה אולם טעיתי. מאזיניי חלקו על הרבה ממה שאמרתי וקטעו אותי שוב ושוב בשאלות נסערות.

ההתנגדויות היו משני סוגים בעיקר. היתה טענה שהדברים שאני מציג אינם בודהיזם. ש"אני מקשט את האידיאולוגיה המערבית ליברלית שלי ברעיונות שאני שואל מהבודהיזם לצרכי", רעיונות שאני מעוות תוך כדי כך. הבודהיזם הוא פאסיבי ואינו מעודד מעורבות בחברה, טענו מארחיי. נסיתי להראות להם שיש להם תמונה חלקית בלבד של הדהארמה וההסטוריה שלה אולם אני לא בטוח שהם השתכנעו.לכן אדגיש כאן בפני הקוראים: הבודהיזם, בכל הארצות בהן הוא פעיל, אינו נרתע ממעורבות בחברה ובמיטבו המעורבות הזו היא חלק אינטגרלי ממנו.

ההתנגדויות היותר מעניינות מבחינתי היו ברמה הפוליטית. הדיבור שלי על "סבל פלסטיני" לא התקבל באהדה. לטעמי, לא טענתי בהרצאה טענות פוליטיות מרחיקות לכת. הטיעון שלי הסתכם בכך שקיים סבל פלסטיני שאנחנו אחראים לו ולכן איננו יכולים להתעלם ממנו. העובדה שעצם הטענה הזו עוררה התנגדות בדמות הערות על עוינות פלסטינית או שאלות האם אני מתנגד לשירות בצבא הבהירה לי שמחויבות הדהארמה להפחתת דוקהא היא דבר כלל לא טריביאלי.

קריאה מהנה. המשך…

Read Full Post »

לקרוא את מרלו-פונטי (ואודותיו) הביא אותי למצב של חסד בו החיבור בין התודעה לגוף נחווה יותר מקרוב. אני הולך ברחוב או יושב בפארק והגוף כל כך חי. הראיה מתרחשת בגוף כולו, השמיעה קולטת פוליפוניה עשירה ובהירה מהרגיל. העולם נהיה סמיך הרבה יותר, עמוק יותר. צעדי מהדהדים בדיוק במקומם. גם המדיטציה דחוסה יותר. המשך…

Read Full Post »

« Newer Posts - Older Posts »