Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for the ‘איך המוח הזה עובד’ Category

Embodied Cognition הוא תחום מדעי – צעיר מאוד – שמנסה להבין כיצד הגוף מעורב בפעילות המנטאלית שלנו: ידיעתנו את העולם, ידיעתנו את עצמנו, רגשות, למידה, תכנון, קבלת החלטות, תחושה אסתטית, הגיון ושאר הביטויים של חיי הרוח שלנו. ל-EC אין בעברית תרגום מוצלח וגם לא נתקלתי בתרגום מוסכם. מצאתי רק מקום אחד בו נכתב על התחום בעברית (בניגוד לשפע המאמרים הכתבות והספרים שכבר יש באנגלית) ושם הוא מכונה תודעה נטועת גוף. אני אשאר עם המינוח – שכבר השתמשתי בו בעבר – תודעה גופנית.

בבסיסה של הגישה שסוברת שלגוף יש תפקיד מרכזי בפעילות התודעה שלנו  עומדת העמדה הפילוסופית לפיה התנהגות אינטליגנטית אינה יכולה להיות מובנת רק מתוך בחינה של "מערכת עיבוד ושליטה פנימית" שלכאורה יוצרת את אותה אינטליגנציה . ראשית, כך טוענים אנשי התודעה הגופנית, המבנה של מערכת עיבוד זו (קרי המוח האנושי) עוצב בהשפעת הגוף שבו היא משוכנת. זאת ועוד, על מנת לפעול בצורה אינטליגנטית באמת, חייבת מערכת העיבוד הפנימית לערב את אותו הגוף. כלומר, על מנת להבין את התודעה האנושית צריך לחקור לצד פעולת המוח גם את הגוף האנושי ובפרט את המבנה, הצורה והתכונות של איברי הגוף החיצוניים (חישה, תנועה) ושל מערכותיו הפנימיות(1). המשך…

Read Full Post »

הפרדוקס הראשון והעיקרי של הלוגיקה נעוץ בסתירה שבין מטרתה לתוצריה. מטרתה של הלוגיקה היא להוסיף על הידע שלנו, לגלות אמת חדשה, ליצור הבנה חדשה.  גיאומטריה למשל, מתחילה ב-5 אקסיומות (קצת יותר בעצם) וכמה הגדרות. מנקודת התחלה צנועה זו, הכללים הלוגים של הגיאומטריה גוזרים שלל אמיתות יפות ומפתיעות. אלא שהאמיתות הללו פגומות מבחינת יכולתן לחשוף אמיתות חדשות.

אפשר היה לצפות שככל שנדע יותר, תגדל גם היכולת שלנו לגלות ידע חדש. נשמע הגיוני לא? כמו שהעשירים ממשיכים להתעשר והחזקים ממשיכים להתחזק אפשר היה לצפות שמסקנות יולידו מסקנות. אבל במובן מאוד חשוב ההיפך הוא הנכון. המשך…

Read Full Post »

לכאורה התזה המרכזית של הספר Phylosophy in the Flesh היא שהתודעה שלנו הינה גופנית ביותר: המושגים הכי מופשטים שלנו – זמן, אהבה, סיבתיות ואלוהים – מעוגנים בחוויות גופניות בתכלית. כמוהם, הפעילות המנטאלית המופשטת שלנו מבוססת בעצם על מנגנונים גופניים של חישה ותנועה. nמחבריו של הספר הם חוקרים מוערכים ובעלי שם: הבלשן הקוגניטיבי ג'ורג' לייקוף מאוניברסיטת ברקלי והבלשן והפילוסוף מרק ג'והנסון מהמחלקה של מדעי המחשב באוניברסיטת מקווארי מאוניברסיטת אורגון. ההזדמנות לקרוא את התזה הזו מזווית אקדמית-מדעית הלהיבה אותי מאוד אולם לצערי עיקרו של הספר מוקדש לסוגיה שלטעמי היא טריוויאלית ופחות מעניינית: מהותה של אמת והיכולת שלנו לדעת מה אמיתי. המחברים כורכים בין שתי הסוגיות הללו ואף נותנים לכך שם – Embodied Realism – אבל מתקבלת תוצאה מאכזבת למדי של התעסקות טפלה במושגים כאלו ואחרים.

לפני שנמשיך, עצירה מתודית לצורך הבהרת המושג Embodiment שאין לו מקבילה מוצלחת בעברית. משמעותו היא משהו מעין להיות מופנם/מיושם/מבוסס בגוף. שמעתי פעם את ההצעה הגפנה שהיא מאוד מתאימה מבחינה דקדוקית אבל לא מצאה חן בעיני. על מנת להימנע מסרבול אני משתמש ברשימה הזו במילה "גופני" שהיא ממש לא תרגום נכון ומקווה שהקוראה תזכור להציב במקומה את המילה הלועזית. המשך…

Read Full Post »

לקרוא את מרלו-פונטי (ואודותיו) הביא אותי למצב של חסד בו החיבור בין התודעה לגוף נחווה יותר מקרוב. אני הולך ברחוב או יושב בפארק והגוף כל כך חי. הראיה מתרחשת בגוף כולו, השמיעה קולטת פוליפוניה עשירה ובהירה מהרגיל. העולם נהיה סמיך הרבה יותר, עמוק יותר. צעדי מהדהדים בדיוק במקומם. גם המדיטציה דחוסה יותר. המשך…

Read Full Post »

את הרשימה הזו רציתי לכתוב לפני כמה שבועות אך לא עלה בידי לנסח את רעיונותי בצורה משביעת רצון. גם כעת אני לא סבור שאצליח לכתוב רשימה שלמה אלא יותר אוסף של נקודות. בכל זאת אני רוצה לכתוב אותה לפני שאני קורא את Descarte’s Error של הניורוביולוג אנטוניו דימאסיו. נדמה לי שדימאסיו מסיק מהמחקר שלו גם את הדברים שאני רוצה לכתוב כאן (בעצם הוא כנראה מסיק הרבה יותר מכך).

כמעט מוסכמה היא שראציונליות והיגיון אינם הולכים יד ביד עם רגשות. רגשות אינם ראציונליים ופעמים רבות מעשים אי ראציונליים הם תולדה של רגש חזק.

אבל אם רגש יכול לגרום להתנהגות לא ראציונלית האם זה בהכרח אומר שרגש והיגיון סותרים זה את זה? הסקת מסקנות זהירה יותר היתה אומרת: רגש משפיע על מידת ה(אי)רציונאליות שלנו. ומכאן תיתכן היפותיזה חדשה: כשם שרגש עז יכול להשפיע לרעה על שיקול הדעת שלנו כך גם היעדר רגש פוגע ביכולת שלנו לקבל החלטות (בצורה ראציונאלית).

אני תוהה האם זו נטיה אנושית או רק של האדם המערבי ליצור דואליזם בכל מקום שהדעת נחה עליו. הנה לנו שני "כוחות" – היגיון ורגש – ועדות לכך שרגש משפיע (אמנם לרעה) על ההיגיון. למה להיחפז למסקנה ששני הכוחות הללו מנוגדים? בעיני זו דוקא עדות לכך שהם מדברים זה עם זה והאתגר הוא בשילובם.

במאמר מוסגר על הדואליות השגויה דוגמא מעולם הגוף: כשמישהו מתחיל להתאמן בקיטאידו, בדרך כלל הוא צריך ללמוד להרפות. למשל לשחרר את הכתפיים ואת הזרועות. אחרי פרק זמן של אימון מתברר – בדרך כלל – שהוא נהיה רפוי מידי. כעת חסרה נוכחות בזרועות שלו. הנוכחות הזו היא סוג של מתח והמתאמן התרגל לחשוב שמתח הוא דבר רע שצריך להיפטר ממנו. ולא היא. אפשר לומר שלהיות רפוי במידה הנכונה זה להיות מתוח במידה הנכונה.

יכולת הפשטה תורמת לראציונליות שבה התוכן פחות חשוב מהיחסים שבין הגורמים השונים בתמונת המצב. ואילו רגשות הם כמובן תלויי תוכן. לו ראציונאליות היתה נטולת רגש אז היינו מפגינים יכולת הפשטה גבוהה למדי בבואנו לקבל החלטות. אני משוכנע שרובנו לא נוהגים כך. דניאל כהנמן זכה בפרס נובל בכלכלה על מחקריו שהמחישו שאנשים מקבלים – פעמים רבות – החלטות לא ראציונליות. לטעמי, המבחנים שכהנמן בנה (יחד עם עמוס טברסקי) היו מנותקים מידי מהמציאות של רוב האנשים ולכן דרשו יכולת הפשטה גבוהה מידי. לו הם היו משנים את עולם התוכן למשהו קרוב יותר לחיי היומיום אולי היו מקבלים תוצאות אחרות. ושוב, דוגמא מעולם הגוף שעוסקת בדבר דומה ליכולת הפשטה לא מפותחת: דיסיפלינה תנועתית מלמדת עקרונות כללים – דוגמת תנועה ממרכז הגוף – ותרגילים ספציפיים – שליחת אגרוף למשל. אדם שאינו מעורה בתחום עשוי לחשוב שמי שלמד לשלוח אגרוף ממרכז הגוף שלו הפנים את העיקרון הכללי של תנועה ממרכז הגוף ויישם אותו בכל מצב. אלא שאין זה כך. הרבה פעמים קורה שבתרגיל אחד מקיימים את העיקרון בצורה יפה ואילו בתרגיל אחר "נכשלים" כישלון חרוץ.

כמובן שעל מנת לבסס את ההיפותיזה שהבאתי למעלה עלי להראות שרגש גם משפיע לטובה על שיקול הדעת שלנו. אני רוצה לטעון יותר מכך: רגשות הם חיוניים ליכולת שלנו לקבל החלטות.

כשאנו מפעילים שיקול דעת אנו צריכים לקחת בחשבון הרבה גורמים ושיקולים. לגבי כל אחד מאלו אנו צריכים לדעת מה החשיבות שאנו מייחסים לו. האין החשיבות הזו דבר רגשי? למשל, השאלה האם לקנות מכונית היברידית ידידותית לסביבה או מכונית מזהמת זולה יותר. האם לא ברור שמדובר בבחירה לפי סדר עדיפויות (עלות מול זיהום) שהוא סובייקיטיבי ורגשי לחלוטין? אפשר כמובן לאסוף כל מיני עובדות אובייקטיביות על מידת הזיהום, על הסכנה שבאפקט החממה או על מה הייתי יכול לעשות עם הכסף שאחסוך. אבל גם אם העובדות הללו ישנו את ההחלטה שלי, הן בעצם שינו את סדר העדיפויות הרגשי שלי. נאמר אחרת: נניח שחיזר נחת על כדור הארץ. הוא יודע שזיהום זה רע ושהוא לא יכול לבזבז כסף כראות עיניו. האם החיזר הזה יוכל להחליט איזו מכונית לקנות?

אדם הנאלץ לבחור או להחליט ללא רגשות דומה לאדם הנמצא במדבר. מסביבו הכל נראה אותו דבר ואין רמז באיזה כיוון נמצא נווה המדבר. האדם יודע שהוא חייב להגיע למקור של מים, שזמנו אוזל במהירות, אבל אין לו מושג אם הכיוון שיבחר בו מקרב אותו אל המים או מרחיק אותו מהם.

טוב, עד כאן.

אני באמת לא יודע אם מה שכתבתי מעניין, טריביאלי או סתום. אשמח לקבל הערות והארות.

Read Full Post »