מחאה לא נחמדה ומאבק לא אלים – נקודות למחשבה ופעולה

המעבר ממחאה למאבק אינו פשוט. השתדלתי לכתוב את הדברים הבאים באופן שיבטאו בצורה מדוייקת את המחויבות שלי לאי-אלימות במחשבה, כתיבה ומעשה. מי שמעוניין ללכת בדרך המאבק, חיוני שינקה עצמו מהאלימות שבתוכו.

ג'יוג'וטסו פוליטי – ביום רביעי פיזרה המשטרה באלימות את הפגנת המחאה מול עיריית תל אביב.  בוצעו 40 מעצרים לא מוצדקים. חולדאי ודובריו הציגו תמונה הפוכה ולפיה המפגינים הם שהיו אלימים. הפייסבוק – ואולי (גם הבלוגספירה) מלא בהתמרמרות על השערוריה הזו. אבל המפגינים קיבלו כאן שיעור מזורז שחשוב מאוד שיפנימו: כך פועלים מנגנוני הכוח. לא רק שיש להם את היכולת להרביץ, להשפיל ולעצור יש להם גם את הקשרים והאמצעים להציג בתקשורת איזו תמונה שהם רוצים גם אם האמת הפוכה. מסקנה קטנה: כל מי שרוצה לאתגר את הממסד חייב להכין רשימת טלפונים של אנשי התקשורת הרלבנטיים ולהעביר להם את המידע האמיתי כמה שיותר מהר.
ויש לקח מהותי יותר שחשוב להפנים: חייבים לקחת בעירבון מוגבל את מה שמופיע בתקשורת. אני יודע, כשדובר המשטרה מספר שקרה X קשה להאמין שהוא משקר במצח נחושה. כשעיתונאי "מדווח מהשטח" לא עולה על הדעת שהוא בכלל לא נמצא שם ומקבל את המידע שלו כמל מיני גורמים אינטרסנטים. גם אחרי שחוויתי דברים כאלו מספר פעמים אני עדיין מתקשה להאמין שמשקרים לי כך.

לא פחות חשוב – כפי שראינו בהפגנה, די במספר מועט של יס"מניקים מאומנים היטב על מנת לנפנף מספר גדול של מפגינים אם הם אינם מבינים איך עליהם לפעול. כדי להיות יעילים חייבים לרכוש כמה כלים בסיסיים של מאבק לא אלים. דוגמא פשוטה: השוטרים הסתערו על יגאל רמב"ם, ריתקו אותו לרצפה וגררו אותו מהמקום – זה גם משפיל וגם כואב. חשוב להבין שהם התמקדו ברמב"ם משום שהוא המנהיג, בלעדיו אין הפגנה ואחרי שיעצרו אותו יוכלו גם להוציא לו צו הרחקה מהאזור ולהחליש מאוד את הפעולות הבאות של המוחים. רגע לפני הסתערות השוטרים יגאל היה מוקף במפגינים. הם היו צריכים להתגודד סביבו, לאחוז בו ולא לאפשר לשוטרים ליצור עימו מגע. זו אמנם לא התגובה האינסטינקטיבית כשמסתערים עליך שוטרים אבל כשפועלים כך מצליחים לשבש את הטקטיקות הפוגעניות שלהם ושל שולחיהם. יש לא מעט טריקים נוספים שחשוב ללמוד ויש גם ממי.

לא פחות חשוב 2 – זרועות השלטון התנהגו בכוחנות והן יודעות היטב למה: חלק מהציבור יתחיל להתרחק מהמאבק. הוא לא אוהב אלימות ולא ממש אכפת לו מי יצר אותה. גם המוחים האקטיביסטים יתקשו להמשיך לפעול. חלק מהמפגינים יחששו להגיע להפגנה הבאה. כלומר, הם כן יגיעו להפגנות של שלטים, נאומים ויאללה הולכים הביתה. אלו ההפגנות שגם אם מגיעים אליהן 400,000 איש השלטון יכול להתעלם מהן . אבל הם יפסיקו להגיע לפעולות "לא נחמדות" שמהן לרשויות קשה יותר להתעלם. מצד שני חלק מהאקטיביסטים עלול לבחור לנקוט בפעולות אגרסיביות יותר וגם זה טוב לשלטון: הרשויות הן הצד החזק כאן וזה לטובת האינטרס של הצד החזק להפוך את העימות לאלים. שם ניצחונו מובטח.

לכן, חיוני לקיים תוך כמה ימים פעולה נוספת שתמחיש שהנחישות קיימת וכלל לא נפגעה. זו נחישות כפולה: להמשיך להפריע לזחיחות הדעת השלטונית ולהמשיך לדבוק במאבק לא אלים. פעולה כזו מכוונת בעיקר אל ציבור המפגינים ותומכיהם: הרביצו לנו קצת, לא נורא. אנחנו קמים, מנערים את האבק מהבגדים ובעיקר מנקים את הפחד והכעס מהתודעה שלנו. המאבק הזה ממשיך וצריך יותר מכמה יס"מניקים בשביל להסיט אותו מדרכו. וכן, אפשר להמשיך לקיים מאבק לא אלים ועדיין לקיים פעולות לא נחמדות שמפריעות לשגרת החיים – במיוחד לשגרת החיים של מי שמתאמץ לשמר אי-צדק.

לטווח ארוך – אנחנו שומעים על אלימות ומהומות ורובנו מתכווצים ויוצאים נגד הגורמים האלימים. קשה לרובנו להבין שאלימות מתקיימת בכל מיני רבדים ושהרובד הפיזי הישיר הוא רק אחד מהם. ישנה אלימות שלטונית שמשתמשת בתקנות ובחוקים על מנת לפגוע בזכות של קבוצות שונות באוכלוסיה להשיג את הצרכים האנושיים הבסיסיים שלהם: ביטחון פיזי, רווחה, חירות וזהות. ישנה אלימות נראטיבית שבה מערכות חינוך, תקשורת ותרבות מטביעים בנו דעות קדומות המצדיקות את האלימות השלטונית הנ"ל וגם את האלימות שלנו כפרטים. חשוב להדגיש שאלימות שלטונית ונרטיבית אינה מצדיקה בשום אופן את האלימות הפיזית של מי שנפגע ממנה. פעולה אלימה היא פסולה. היא פסולה מוסרית והיא הפוכה לערכים של צדק,רווחה וחירות שהמאבק הנוכחי מקדם. כל עוד אתה הצד החלש היא גם לא תביא לך את מה שאתה רוצה. אבל שני הסוגים הראשונים של האלימות סמויים מעיניו של הציבור הרחב – במיוחד אם הוא נמנה על אלו שמרוויחים מהמצב הקיים. קשה מאוד להסביר לאנשים שלא נפגעים ממנה עד כמה האלימות השלטונית והנראטיבית חמורה. חשוב לחשוף אותה ולהתריע מפניה ללא הרף. עוד חשוב, לא לבלבל בין הפרעה לבין אלימות. לא לצקצק בלשון שהמפגינים אגרסיביים מדי ולנטוש אותם שיתמודדו לבדם עם האלימות השלטונית שחלקנו אולי פחות מודעים אליה.

יגאל רמב"ם אתה לא לבד. זה באמת קורה כל הזמן – לפני שלושה שבועות התקיימה הפגנה שקטה בכפר אל-וולאג'ה. הייתי שם וכתבתי עליה. החיילים נהגו באלימות רבה, השליכו כ-30 רימוני הלם על המפגינים ועצרו 12 מהם. המפגינים מצידם לא התנגדו כלל ובוודאי לא תקפו את החיילים. בחדשות של הצהריים שודר מפי דובר צה"ל שמפגינים התפרעו בוולאג'ה והשליכו אבנים על החיילים.

ספטמבר (והלאה) – למרות שלא מדברים על זה מספיק בישראל, בחודשים הקרובים עשויות להתחיל הפגנות פלסטיניות המוניות. הממשלה והצבא עלולים לנסות להציג אותן כאלימות ואפילו כטרוריסטיות. לפעמים ההצגה הזו היא שקר גס ולפעמים "רק" עיוות של המציאות: זורקים גז מדמיע על המפגינים וחלק מהם עלול להתחיל לידות אבנים. יידוי אבנים הוא אלים ומסוכן אבל התמונות בטלוויזיה יראו לכם רק אותו ולא את הגז המדמיע שקדם לו. זיכרו את ההפגנה בתל אביב בפעם הבאה שתשמעו דוברים ישראלים מספרים לכם על הפגנה פלסטינית אלימה.

אפשר לסמן הישג – המחאה החברתית הצליחה לתת השראה, לשנות חשיבה, לבנות כוח אבל עוד לא שינתה שום דבר. איננו רואים איך המציאות הכלכלית-חברתית משתנה וברמה הפוליטית לא נראה שיש חלופה שיכולה לאיים על נתניהו. אבל בתל אביב הסיפור שונה לגמרי. חולדאי גמור. בבחירות האחרונות לעירייה הצביעו בתל אביב קצת יותר מ- 130,000 איש. לחולדאי הצביעו כ-67,000 והפער בינו לבין דב חנין עמד על 22,053 קולות. תזכירו לי כמה מפגינים היו בכיכר המדינה לפני שבוע?
נכון, לא כול מי שהפגין מתגורר בתל אביב אבל כשאלו היו התוצאות של הבחירות לפני 3 שנים בהן כמעט אף אחד לא דיבר על מחירי דיור וצדק חברתי נראה לי שדי ברור מה יקרה בבחירות הבאות. עכשיו הזמן לצאת בקמפיין שקורא לכל הצעירים שעברו לגור בתל אביב לשנות את הכתובת במשרד הפנים כדי שיוכלו להצביע ולהפיל את חולדאי. לא רק שחולדאי יעוף, החלופה אליו כבר קיימת. תל אביב בניהולה של רשימת "עיר לכולנו" תהיה מקום שיותר טוב לחיות בו. הבחירות הן רק בעוד שנתיים אבל זה יהיה מרומם רוח לדעת שהמחאה הזו כן יוצרת שינוי ברמה הפוליטית. וחולדאי עצמו יצטרך להיזהר עכשיו הרבה יותר. לא שזה יעזור לו – הוא יעוף כך או כך.

שוב ספטמבר (והלאה) – בימין מתחילים להבין שמאבק לא-אלים פלסטיני הוא בעייתי מאוד מבחינתם. מיכאל בן-ארי ממפלגת האיחוד הלאומי כינס בכנסת את שותפיו כדי לדון באסטרטגיה שלהם נוכח הפגנות פלסטיניות גדולות.  הכותרת הייתה "ספטמבר- מאיום להזדמנות, משנים את כללי המשחק".

הנה כמה פנינים:

עלינו לייצר הרתעה, שפירושה מי שמתקרב לגדר – מת … לרשות ההתיישבות היהודית עומד כוח הכולל מעל ל-300 אלף תושבים ביהודה ושומרון, כיתות כוננות קבועות, הכרת השטח, הצירים ונקודות התורפה של האויב השכן, והבנה כי זה ביתנו ואם לא נפעל להגן על העובדה הזו, אז איש לא יעשה את זה עבורנו … יש לצאת, ליזום, להוביל ולהנהיג ונוכל לעשות זאת רק במידה ונצא מהיישובים, נפרוץ את טבעת הגדרות, ננוע קדימה לכיוון המרחבים האינסופיים ביהודה ושומרון … קודם כל אנחנו רוצים לחיות, אחר כך נחשוב. אם מישהו נכנס קודם כל לירות, לא על מנת להרוג אלא קודם כל לנטרל.

קריאה מדוקדקת של הדברים מראה שהדוברים בכינוס מערבבים בין מחאה לא-אלימה לניסיונות רצח. מבחינתם, פלסטיני שמעז למחות בקרבתם זומם כנראה גם לפגוע בהם פיזית ויש "לנטרל אותו". מה שמותר ליגאל רמב"ם, לי ולכם, אסור לאחמד ולראידה. מילא בן ארי, מה איתכם? אתם מאמינים שהפלסטינים מסוגלים לקיים מאבק לא אלים? את הפחד הבסיסי שיש לרבים מאיתנו כלפי פלסטינים יהיה מי שידע לנצל טוב מאוד.

אבל לא כולם בימין ששים אלי הדק – "ישראל שלי",  התפרסמה לא מזמן בקמפיין שניהלה לסגירת גלי צה"ל "שתוקעים סכין בגב החיילים". לעומת זאת ולהבדיל מבן ארי ושות' "ישראל שלי" גינתה בצורה ברורה את פשעי תג-מחיר.

גם אל מול המאבק הפלסטיני הצפוי הגישה של "ישראל שלי" היא נבונה יותר. התנועה פרסמה קריאה לישראלים להתגייס ל"צעדת מגן" שבה אזרחים ישראלים יצעדו מול הפלסטינים ויגישו להם פרחים. באתר שלהם כתוב בפירוש "לא נסבול כל אלימות. אם זו הכוונה שלכם אל תצטרפו אלינו"

אני הייתי מאוד שמח שהיוזמה של "ישראל שלי" תתממש. לנגד עיני אני רואה המוני ישראלים ופלסטינים עומדים אלו מול אלו במחלוקת קשה וללא כל אלימות. חיי השגרה נעצרים עד שכולנו נוכל לחיות בחופש, רווחה וללא אלימות.

חבל רק שהקמפיין של "ישראל שלי" לא נראה רציני במיוחד ואינו יורד לעומק של מאבק לא אלים מה הוא. לטענתם המטרה של ההפגנות הפלסטיניות אינה השגת חירות כי אם "לייצר תמונות פרובוקטיביות של "ערבים הרוצים בשלום" מול "קלגסי צה"ל", ולהפיצן בכל העולם" . וכדי לשבש את המזימה "ישראל שלי" קוראת לנו לדגל. חבל שהמוטיבציה שלהם אינה מניעת אלימות אלא רק מניעת התמונות הלא מוצלחות הנ"ל.

מה שיותר בעייתי הוא שלא נראה שהתנועה חשבה איך להכין את המתנדבים – על פי האתר 12,000 נרשמו עד כה – למשימה המורכבת הזו.בינתיים זו לא נראית כמו התארגנות רצינית וחבל. כי חיוני שכולנו – מימין ומשמאל – נשתחרר מהפרדיגמה של כוח הזרוע כדרך ראויה להשיג את מה שצודק בעינינו. כדי לקיים מאבק לא אלים נדרשת הכנה מנטאלית  וארגונית לא מבוטלת. בלי הכנה כזו, כשהמוטיבציה היא עוינות ורצון לנצח, אין סיכוי למאבק כזה להישאר לא אלים.

דווקא הטוקבקים ליוזמה של "ישראל שלי" מעניינים. אמנם יש כמה מגיבים שמחפשים להכניס לפלסטינים. אבל שתי מגיבות מזהות את חוסר הרצינות בפורמט הנוכחי של הקמפיין ומציעות דברים שחשוב לתת עליהם את הדעת

אצל הפלסטינים – כן עושים הכנות רציניות למאבק לא-אלים אמיתי. מול ההכנות הללו השלטון הישראלי מנסה תערובת של איומים על הרשות הפלסטינית ותיאום עם אותה רשות, הצטיידות בהרבה אמצעים לפיזור הפגנות ובעיקר תפילות שיהיה בסדר. בינתיים לא התגבשה דרך פעולה מוצלחת למקרה שהפלסטינים ירצו לשחזר בגדה את אירועי "תחריר". כלומר, אם הפלסטינים ילכו עד הסוף, אנחנו עלולים לראות את חיילי צה"ל יורים על אזרחים לא חמושים.

דהרמה מעורבת חברתית – אני פועל יחד עם חבריי ב"דהרמה מעורבת חברתית" כדי למנוע תגובה ישראלית כוחנית במקרה של הפגנות פלסטיניות המוניות. אנחנו מעדכנים שם במידע על הפעילות שלנו ועל דברים נוספים שרלבנטים להתרחשויות הללו. אתם מוזמנים לעקוב אחרי מה שיתפרסם בבלוג של דהרמה מעורבת חברתית ולהגיע לאירועים שאנחנו וארגונים אחרים נארגן.