ככה בונים חומה

ביום שני 8/11 התקיים בבג"ץ דיון בעתירה של תושבי הכפר אל-וולג'ה לשינוי תוואי החומה הנבנית בימים אלו מסביב לכפר שלהם. תושבי אל-וולג'ה הציגו לבית המשפט תוואי חומה חלופי שיסב נזק סביבתי מינימלי (על כך בהמשך), לא יפגע בתושבי הכפר ויהיה יעיל מבחינה ביטחונית. תשובת המדינה לעומת זאת נסמכה על טיעונים חלשים והייתה רצופה סתירות פנימיות וטענות מטעות. כמו כן צו התפיסה לאדמות שבהן מתבצעות העבודות פקע עוד לפני שהעבודות החלו והשופטים לא קיבלו את הפרשנות המקלה של המדינה מדוע הוא עדיין בתוקף. אפשר היה לחשוב שבמצב עניינים כזה, עתירת התושבים תתקבל ושנציגי המדינה יואשמו אולי בביזיון בית המשפט. התוצאות היו אחרות ומאכזבות.

לצד העניין המשפטי יש כאן עניין ציבורי. אדם מן הישוב שישמע באלו טיעונים השתמשה המדינה יתחלחל ויתקומם. הרי ה"מדינה" הזו היא אנחנו לא? אז הנה כמה נקודות לדוגמא.

ראשית אצטט משהו שאינו שקר ובכל זאת שפשפתי את העיניים כשקראתי אותו. אל-וולג'ה מרוחק כ-800 מטר מירושלים (זה מרחק אווירי. כשלוקחים בחשבון את הטופוגרפיה ההררית המרחק גדל ליותר מקילומטר). אחרי מלחמת ששת הימים הורחב תחום השיפוט של העיר עד לאמצע הכפר. עם סיפוח "מזרח ירושלים" לישראל סופח גם חלק מהכפר (כולל אדמות חקלאיות וסתם אדמות לא מיושבות שבבעלות תושבי הכפר). בניגוד למקומות אחרים, לתושבים של החלק שסופח לא ניתנו תעודות תושב ישראליות. זה מה שמאפשר למדינה לטעון את הדבר המדהים הבא (דגש במקור, סעיף 34 בתשובת המדינה מספטמבר):

נבקש לחדד כי במקרה דנן עיסקנן בתוואי גדר העובר בשטח מדינת ישראל ולא בשטח יהודה ושומרון. עובדה זו הינה בעלת חשיבות רבה שכן ככלל בשטח מדינת ישראל, אינטרסים של גורמים זרים שאינם תושבים או אזרחי ישראל – אינה יכולה להצדיק הסטתה של הגדר לעומק מדינת ישראל…

ולמי שלא הבין – תושבי הכפר איבדו את הזכות לטעון לגבי החומה שתעבור על אדמתם. למה? כי סיפחנו את אדמתם ולא "סיפחנו" אותם. דרך אגב, בהמשך של אותו סעיף נכתב

… בענייננו (קרי באל-וולג'ה א.ט.) כל תושבי איו"ש ימצאו בצידה האיו"שי של הגדר

מבחינת הסיפוחים שלנו המשפט הזה שקרי – חלק מהאזור המיושב של הכפר סופח אף הוא לישראל.

כדי להבין את ההקשר של טיעונים אחרים של המדינה, הסבר קצר על מצב הדברים:

מפה של אזור וולאג'ה. הקו האדום הוא התוואי הנוכחי של החומה (אם כי, החלק הדרומי של החומה בוטל כך שבפועל היא לא תקיף את הכפר מכל עבר - כן כן, פעם זו היתה התכנית).הקו הצהוב הוא התוואי החלופי שמציעים העותרים. הכניסה והיציאה מוולג'ה הן מדרום, מאוד קרוב להתנחלות הר גילה. כביש עוקף וולג'ה עובר מדרום לכפר וחלקו התחתון מקביל לקו הצהוב של התוואי החלופי. את המפה לקחתי מכתבה שפורסמה באתר העוקץ

הכפר ממוקם קרוב מאוד לירושלים. יש ממנו יציאה אחת שמתפצלת לכביש לבית ג'אלה (3 דקות) ולכביש "עוקף וולג'ה" שיורד בתלילות ומגיעה תוך 7 דקות לשכונת מלחה בירושלים. לפני ההגעה למלחה ממוקם מחסום וולג'ה. הכפר ממוקם בראש ההר כ-200 מטר גבוה יותר מאשר הכביש והמחסום (זו נקודה שתופיע בטיעוני המדינה בהמשך). מבחינה סביבתית, עמק נחל רפאים, שמעליו ממוקם הכפר ושבו תעבור החומה הוא אזור יפהפה והריאה הירוקה הגדולה ביותר של ירושלים. מדובר באזור ייחודי שהשתמרה בו חקלאות טרסות שמתוארכת לימי בר כוכבא. האזור נכלל ברשימת "נופי תרבות בישראל" שפורסמה בשנת 2009 ולאחרונה אף הומלץ שאונסקו תכריז עליו כאתר מורשת עולמי. מי שרוצה יותר פרטים על הכפר, על הפן הסביבתי ועל החומה יכול לקרוא כאן.

כאמור, החומה מפרידה בין הכפר למרבית אדמותיו והקמתה כרוכה בעקירת מאות עצי פרי של החקלאים הפלסטינים. בהיבט הסביבתי, החומה גורמת נזק עצום לטרסות ולמעיינות שבאזור. יותר מכך, כפי שכתבה החברה להגנת הטבע שהצטרפה לעתירת התושבים, החומה תגרום לכך ש-

ממכלול "נוף "אורגני מתמשך" ייחודי, שיכול וצריך להיות הנזר של נוף מורשת עולמית, הוא יהפוך באחת לעוד חלקה של "שרידי נוף אורגני" מתים ואילמים, מצבות ל"נוף תנ"כ" שהיה ואיננו.

יובל דביר שהוא אל"מ במילואים וחבר במועצה לשלום וביטחון תכנן תוואי חלופי לחומה שבמקום לעבור בצמוד לבתי הכפר עובר קרוב מאוד לקו הירוק ובמקביל לכביש עוקף וולאג'ה. התוואי הזה מרחיק את החומה מאדמות הכפר וקרבתו לכביש ממזערת את הנזק הסביבתי. יובל דביר הסביר היטב בבית המשפט מדוע התוואי שהוא מציע יעיל מבחינה ביטחונית בעוד שהתוואי שהצבא תכנן דווקא יוצר סיכונים. אני לא אכנס לטיעונים של יובל אבל חשוב לדעת שלפחות מומחה ביטחוני אחד חושב שהתוואי החלופי עדיף על התוואי הנוכחי. אני לא מומחה בטחוני ובכל זאת היה לי קל מאוד לזהות את החורים שבטענות "הביטחוניות" של נציגי המדינה:

טיעון עיקרי של המדינה נגד התוואי החלופי הוא שהוא ממוקם בתחתית העמק ומשאיר שכונות ירושלמיות כמו גבעת משואה ומלחה חשופות לירי מהכפר שנהנה מעליונות טופוגרפית. זה היה עשוי להיות טיעון רציני אלא שהחומה (שחלקה כבר עומד) נמוכה יותר מבתי הכפר ולא יכולה למנוע ירי מתוכו.

על מנת להמחיש את הסכנה הנשקפת לתושבי ירושלים מהיעדר חומה בוולג'ה מתייחס התצהיר של המדינה לפיגוע דקירה שהתרחש בשנת 2008 בשכונת גילה ושבו נהרג אברהם עוזרי. שכונת גילה אכן קרובה מרחק ואדי אחד לאל-וולג'ה. אבל מי שביצע את הפיגוע גר בכפר הפלסטיני תקוע והגיע לגילה דרך בית ג'אלה בלי שעבר כלל דרך אל-וולג'ה. באופן דומה, מזכיר התצהיר את פיגוע הירי שהתבצע לאחרונה בכביש עוקף וולג'ה. אלא שהחומה לא נותנת הגנה לכביש וגם כשהיא תושלם החלק העליון שלו יישאר חשוף ולא מוגן. האמת היא שבכל שנות האינתיפאדה השנייה לא יצא ולו פיגוע אחד מאל-וולג'ה. לא רק שלבאי כוח המדינה אין את ההגינות להודות שהסיכון הביטחוני הנשקף מהכפר הוא כנראה לא נורא כל כך, הם מנסים להפחיד על ידי אזכור של פיגועים לא רלבנטיים.

מהכיוון הסביבתי, תצהיר המדינה טוען שוב ושוב שחוות דעת מטעם רשות שמורות הטבע והגנים מסבירה שהתוואי החלופי יגרום נזק רב לטבע. הטענה הזו חוזרת

"הצלקת" באדיבות מנהלת החומה. בתצהיר שהוגש מתהדרת המדינה בהצלחה שלה "לצמצם את הנזק לנוף". ושוב, מישהו מוכן להסביר איך החומה הזו תמנע ירי מתוך הכפר? התמונה מתוך http://al-walaja.blogspot.coml

על עצמה מספר פעמים, למשל בסעיף 42

"עוד נציין – והדבר עולה במפורש מחוות הדעת של רשות שמורות הטבע והגנים – כי התוואי המוצע על ידי החברה להגנת הטבע פוגע אף הוא בערכי טבע ופגיעתו אפילו קשה יותר מהתוואי הנוכחי."

בפועל, רשות שמורות הטבע והגנים כותבת דברים אחרים לגמרי:

"ברור הדבר שבמידה וחלקים של הגן (האזור המדובר א.ט.)היו נותרים מעבר לגדר (קרי בצד הפלסטיני של החומה א.ט.) , חלקים גדולים של הפארק היו נסגרים למטיילים והחלקים הנותרים יהיו בסמיכות יוצאת דופן למכשול, באופן המשדר למטייל אי נוחות ונוף שאינו מזמין טיול ובילוי בפארק…"

זו הסיבה שרשות הטבע והגנים מתנגדת לתוואי החלופי. אין כאן שום עניין של שמירה על הטבע אלא רצון להשאיר את הפארק פתוח למטיילים (ישראלים). תצהיר המדינה מטעה גם כאן. ואילו הנימוק של רשות שמורות הטבע, מה הוא אם לא הרצון להשתלט על אדמות? בכל מקרה החלופה שרשות שמורות הטבע חוזרת ואומרת שהיא מעדיפה היא:

אין לנו אלא לחזור על הדברים שאמרנו בהליך התכנון בעבר:

1) מוטב היה שאזור זה ישמר בשלמותו ללא עבודות עפר וללא המכשול (החומה א.ט.)

את זה, תצהיר המדינה בוחר שלא לצטט.

ויש עוד ועוד אבל אני משתדל לקצר. כך זורה פרקליטות המדינה חול בעיני השופטים. אולי אלו הם כללי המשחק ותפקידו של עורך הדין של הכפר להצביע על

"החומה עוברת במרחק ממוצע של 40-50 מטר מבתי הכפר" - מתוך תצהיר המדינה. אחד הבתים שמבודד משאר הכפר עומד להיות מוקף בגדר תיל עם שער נעול ומצלמה שתעקוב אחרי הבאים ויוצאים ממנו. התמונה מתוך http://al-walaja.blogspot.com

החורים שבטיעוני המדינה. אבל האם אנחנו מוכנים להשלים עם כך שטעוני רמייה כאלו נאמרים בשמנו? מה גם שלצד הטיעונים הללו לא נאמר שום דבר אחר שיש בו אמת ושיכול לתמוך בהתעקשות המדינה על התוואי הנוכחי.

נוסף על כל אלו, צו התפיסה לאדמות שבהן נעשות העבודות פקע עוד לפני שאלו החלו. במהלך הדיון לא הצליחה המדינה לשכנע את השופטים בפרשנות שלה ולפיה הצו לא פקע.

כך שבסיכומו של דבר יש לנו עבודות שנעשות בניגוד לחוק, התעקשות על תוואי שכנראה אינו מוצלח מבחינה ביטחונית ולקינוח שלל טיעונים שיקריים. האם יש צורך ביותר מזה על מנת לשלח את נציגי המדינה ומערכת הביטחון בבושת פנים?

כנראה שכן. בסיום הדיון, שאלה נשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש, את אחד מאנשי הצבא שטענו בשם המדינה: "האם אנחנו צריכים להורות על הפסקת העבודות?" (הפרוטוקולים של הדיון טרם התפרסמו כך שהציטוט הזה אינו מדויק). מה, השופטת המכובדת מבקשת רשות מהגנרל? לאחר מכן היא שאלה אותו האם הנזק שהעבודות גורמות הוא הפיך. כנראה שאנשי צבא הם גם מומחים לשימור סביבתי. הוא כמובן הבטיח לה שהכל ניתן לשיקום. את נציגי החברה להגנת הטבע שנכחו בדיון, בייניש לא טרחה לשאול.

השופטים החליטו לתת למדינה ארכה של 45 יום "למצוא סידור" שיאפשר את תפיסת האדמות. בינתיים (ובניגוד למה שפורסם למשל בערוץ 7) הם הורו שהעבודות יכולות להימשך. לא רק שעם כל יום שעובר גדל הנזק שנגרם במקום אלא שבעוד 45 ימים אפשר יהיה לטעון שנעשה כבר כל כך הרבה נזק (ופתאום יתברר שהנזק הזה אינו הפיך) כך שאין טעם לשנות את התוואי.

אומרים שכל פשע צריך מניע. אני לא בטוח שזה נכון. לפעמים נדמה לי שחלק גדול מהסיפור הזה הוא התעקשות יהירת לב של אנשי צבא שלא מוכנים שמישהו יגיד להם מה לעשות. לצד ההתעקשות הזו יש גם את המניע הרגיל: יש כבר תכניות ועורכי דין ויזמים שרק מחכים לבנות על אדמות אל-וולג'ה שכונה ירושלמית ענקית – גבעת יעל שמה – שתאכלס כ-40,000 איש. אמנם ה"שכונה" הזו תהיה מעבר לקו הירוק אבל כמו שאומרים לנו, "ירושלים אינה התנחלות".

יש מה לעשות? אני מאמין שהסיפור עוד לא אבוד ושיש סיכוי – אמנם קלוש – לסכל את המזימה הזו. השופטים עדיין יכולים לפסוק בעד שינוי התוואי. בכל מקרה כדאי לספר לחברים ולהצטרף לעשייה שתשנה את המתחולל כאן. אפשר לכתוב לי כדי להצטרף לרשימת תפוצה שמקבלת מידע על המאבק הזה. גם לבכות קצת לא יזיק.