מסורת הדזוגצ'ן שנולדה כנראה במאה העשירית, מהווה עד היום את הצד היותר רדיקלי של הבודהיזם הטיבטי. הדזוגצ'ן משתייך לתורות האי שניות. כמו הזן והאדוויטה הלימוד שלו הוא אי-לימוד: ההוויה היא אחת וכל הדרוש לנו כבר נמצא. הוא מדגיש את המיידיות של ההארה, ואת ההכרח לראות את האמת שנמצאת כל הזמן מול עינינו, באופן מיידי ובלתי-אמצעי. לפעמים קשה ליישב את הגישה הזו, שמדברת מנקודת הראיה של המוחלט, עם הצורך להרגיש ולפעול בעולם היחסי.
השבוע יגיע לארץ מורה הדזוגצ'ן קית' דאומן, שנחנך והוסמך בידי גדולי הלאמות וביניהם הדלאי לאמה עצמו. בביקוריו הקודמים ראיין אותו תומר פרסיקו ומי שמעוניין לדעת עוד על קית' ועל הדזוגצ'ן מוזמן לקרוא את הראיון המצויין אצל תומר. הראיון שאני ערכתי עימו מתרכז במפגש בין המוחלט לבין החיים בעולם יחסי: הקשר בין מורה לתלמיד והניסיון להיעזר בפרספקטיבה רוחנית על מנת לפעול פעולה של שינוי חברתי.
ש: מה אתה מלמד?
קית' דאומן
קד: פגשתי בישראל קהל פתוח, בהיר וישיר בצורה יוצאת דופן. יש לי הרבה כבוד לסוג היחסים שהתפתחו בביקורי הקודמים. כלומר, אין לי שום כוונה להציג עכשיו כל מיני דברים מיוחדים שאולי ימשכו אנשים לסמינרים שלי בישראל. אין לי רצון להופיע בדמות המורה הבודהיסטי או מורה הדזוגצ'ן. איני תופס את עצמי כמישהו שהקדיש את חייו ללימודים מסורים והגיע לאיזו רמה גבוהה של ידע שאותו הוא חולק. המהות של הדזוגצ'ן הרדיקאלי היא קריאת התעוררות לאור הפנימי, האהבה והיופי של כל החוויות שלנו.
ש: איך אתה מלמד את זה?
קד: "מלמד" אינה בדיוק המילה המתאימה. אין שום דבר חדש ללמוד אז איך אפשר ללמד זאת? זה כבר נמצא כאן בכל רגע כך שאין מה להוסיף או לשנות בתודעה. אנו כבר יודעים את שיש לדעת כך שה"לימוד" הוא יותר עניין של "היזכרות". הטקסטים המקוריים של הדזוגצ'ן גדושים בעקרונות שתפקידם להזכיר. אלו יכולים להיות הצבעה ישירה, או אמירות פרדוקסאליות או אמירות שמובילות אותנו למה שנקרא אי-מדיטציה (non-meditation).
ש: לאור הפראדוקס הזה של תרגול לקראת משהו שאי אפשר למצוא כי הוא כבר נוכח, מה התפקיד של המורה?
קד: ראשית יש להבהיר שכל הוראה שייכת לעולם של שניות. החוויה או התגובה להוראה היא זו שיכולה להיות באי-שניות. התלמיד חווה את ה"מורה" כמו מראה או הד; כמו מאהב או שד. כל אדם עושה מהמורה מה שהוא או היא זקוקים לו.
ש: מה התפקיד של התלמיד? איזה מן תלמידים היית רוצה שיהיו לך?
קד: הבה ניפטר מהפיצול ל"מורה" ו"תלמיד". אם התלמידים אטומים מספיק אז אפילו המורה הדגול ביותר ימצא את עצמו בתפקיד של פדאגוג. בתחילת הראיון ציינתי שרוב האנשים שפגשתי בביקורי הקודמים בישראל אינם משתייכים לקטגוריה הזו. על פי המסורת, התלמידים הטובים ביותר הם אלו שקולטים את המסר תוך 5 דקות שכן מאז ומעולם הם הבינו אותו והיו צריכים רק תזכורת. אחר כך הם עוזבים אבל אנחנו נשארים ידידי נפש גם אם לא מזדמן לנו להיפגש יותר. זה סוג ה"תלמיד" המוצלח ביותר. יש גם את אלו שיודעים את "זה" ושמחים בכך אבל תמיד רוצים להנות עוד ולכן חוזרים לשמוע את "זה" שוב ושוב. אני תמיד שמח לפגוש אותם. אפשר לומר שהסמינרים שלי הם קורסי הדרכה למורים. הרי כל מי שיודע את טבע התודעה לא רק שיש לו חובה להעביר את הידע הזה אלא אף עושה זאת בין אם הוא או היא מעוניין בכך ובין אם לאו. זה קורה מעצמו.
ש: האם אינך רואה כל צורך בכך שתלמידים יתמסרו לתרגול למשך שנים?
קד: אתה קצת מתעקש איתי כאן. אני חייב לענות בחיוב על מנת לתת תשובה מעשית ולא דוגמאטית. כן, התמסרות לתרגול, אפילו אם מדובר בתרגול להכרת טבע התודעה היא חשובה.
ש: מבחינה אישית האם אינך חש צורך ביחסים העמוקים יותר שמתפתחים מתוך תרגול ארוך טווח תחת הדרכת מורה?
קד: למערכת היחסים עם גורו או מורה רוחני יכולה להיות השפעה מכרעת. כאשר רק התחלתי לתרגל במסורת הבודהיזם הטיבטי, כאשר עדיין הייתי מתרגל זב חוטם, המורה שלי היה לאבי השני. כבר הרבה זמן שלא היה לי קשר כזה עם מישהו.
ש: מאחר ודזוגצ'ן הוא כזו גישה רדיקאלית ועמוקה איזה טעם יש לקיים סמינר חד פעמי? האם משהו בעל ערך יכול להתרחש דרך מפגש בודד בינך לבין המתרגלים?
קד: כפי שאפשר להבין ממה שכבר אמרתי, אני מאמין שהסמינר או הרטריט הראשון שמשתתפים בו הוא החשוב ביותר. הוא הכי עוצמתי, פורה ומטלטל. שכן רעננות היא לב העניין וכל פרשנות היא מיותרת. תובנת האי-שניות אינה תלויה בתנאים וגורמים וכמו ברק יכולה להכות בכל רגע, בין אם מדובר בסמינר הראשון או האחרון. לטיבטים יש קמעות יקרי ערך שעשויים מחתיכות של ברזל במגוון של צורות פנטסטיות ממטיאורים שנפלו מהשמים. ההבנות הטובות ביותר הן אלו ש"נופלות מהשמים" .
חיוני להפריד בין מנהגים ומסורות תרבותיות שאותן אפשר ללמוד, לפתח, לטפח ולהפנים לבין הטבע הראשוני וחסר הזמן של התודעה שזהה אצל כל יצור אנושי, בכל התרבויות. כאן, איננו עוסקים בתרבות. אלו המעוניינים לשנות את האופי של ההתניה התרבותית שלהם יכולים למשל ללכת אחרי נזירים בודהיסטים טיבטיים או לתרגל כל טכניקה דתית או נפשית שירצו.
ש: זה הביקור השלישי שלך בארץ. כיצד זה ישפיע על האופן בו תלמד ועל הכוונות שלך בבואך הנה? איזה קשר אתה מרגיש נוצר בינך לבין תלמידים ישראלים שהולכים אחריך מספר שנים?
קד: דרך הצגת הדברים שלי אינה משתנה הרבה. אני עשוי להתייחס לנושאים שונים בכל סמינר ורטריט ולגשת אל המהות – ההשקפה של הדזוגצ'ן ואי-מדיטציה – בדרכים שונות, אבל בסופו של דבר, רק המהות הזו חשובה. כל קשר שמתפתח, חייב להיות בין תודעה אחת לשנייה ולא בין אינדיבידואלים. כמובן שקיים גם הקשר הרגיל של אמון בין אנשים שמכירים זה את זה היטב.
ש: למען האמת התכוונתי ל"קשר הרגיל" בין אנשים. האם תסכים לפרט עוד על הנושא ועל האיזון בין קשר של תודעה לתודעה וקשר בין בני אדם? האם באמת אין קשר בין השניים?
קד: אני בא לכאן על מנת להעביר את גישת האי שניות של הדזוגצ'ן. זה הגרעין החיוני וזו הסיבה שאני משקיע זמן ואנרגיה. חברות, בין אם בין תודעה לתודעה ובין אם ברמה האנושית הרגילה, היא משנית. אחרי שאמרתי את זה, בהחלט ראוי שידידות תהיה נוכחת בכל הרבדים של החוייה האנושית והפוטנציאל האנושי, כך שתיווצר מערכת יחסים רב-מימדית וכוללת-כל שיכולה להיות אפלטונית אבל יכולה לכלול גם מיניות.
ש: ישראל עומדת בפני לא מעט אתגרים. יש שיאמרו שאנחנו נמצאים במשבר עמוק. יש הרבה דאגה ומעורבות עולמית בכל הנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני. האם העובדה שאתה מלמד כאן ושיש לך תלמידים ישראלים משפיעה על האופן בו אתה מגיב לחדשות מהאזור שלנו? מה אתה מרגיש כשאתה שומע על האלימות המתרחשת כאן?
קד: אני יכול לענות לשאלות הללו בצורה רגשית שכן באופן טבעי פיתחתי קשרי חיבה עם אנשים רבים כאן. אבל אני מעדיף להצביע על הרלבנטיות של התפישה של האי שניות – התפישה של הדזוגצ'ן – לחברה הזו. כלומר, תפיסה ללא שיפוטיות, תפיסה שאינה מבדילה. זו תפיסה שמסיימת את כל ההפרדות ושמציבה את המתבונן במרכזה של מנדלה חובקת כל ומכינה אותו לכך שהשמים יפלו או שהרקיע ייפתח או שהאדמה תבלע אותו או שהמלאכים ירדו… מתוך נקודת מבט זו אני שומע את החדשות מישראל. ומנקודת המבט הזו – שהיא נקודת מבט אסיאתית בעיקרה – ישראל נראית כסמל של אי וודאות והבלתי צפוי, של אינטנסיביות ומידיות. ישראל היא יורה רותחת שבה היסודות מבעבעים ואיש אינו יכול לומר מה תהיה התוצאה.
ש: עבור רוב הישראלים והפלסטינאים, האינטנסיביות ואי הודאות שבמצב אינן הזדמנות לתרגול רוחני אלא מקור להרבה כאב ושנאה. זה דוחף אותנו למעשים קיצוניים של אלימות.
קד: יש אנשים שיכולים לתפוס את תגובותיהם הרגשיות ברמת הפוטנציאל המנטאלי ולראות את האור הבהיר של התודעה בתוכן. אחרים תופסים אותן ברמה האנרגטית או המילולית ואילו אחרים חייבים לפעול על פי נטיותיהם הרגשיות לפני שהם מסוגלים לראות את טבע התודעה, להבין את חוסר התוחלת והאיוולת שבכך ולגמור עם הקארמה הזו. יש כאלו שלכודים בהזדהות צדקנית ולעולם לא מסוגלים לראות מעבר להשלכות שלהם. איני סבור שאינטנסיביות ואי וודאות מונעות הבנה של טבע התודעה; להיפך, הן מספקות את המצב – היורה הרותחת – שבו יכולות להתרחש ביתר קלות הבנה וטרנספורמציה.
ש: איזו רלבנטיות יש לדעתך לדזוגצ'ן עבור מתרגל שחי כאן ושמתמודד עם מלחמות, טרור והפרה של זכויות אדם?
קד: התפיסה של הדזוגצ'ן לא מכתיבה ואפילו לא מכוונת לשום אג'נדה מוסרית או פוליטית. מלחמה, טרור וחוסר האנושיות בין אדם לאדם היו מאז ראשית הזמן. אנחנו עשויים לקחת חלק בעימות הנצחי הזה בין כוחות שנמצאים במאבק. אך תהיה ההשתייכות האידאולוגית שלנו אשר תהיה, כל עוד אנחנו בהזדהות אנחנו פשוט מוסיפים דלק לאש התשוקה. מה שהתפיסה של הדזוגצ'ן מציעה הוא מקום שבו האדם יכול להגיב בחמלה ספונטאנית יהיה המצב אשר יהיה תוך כדי הבנה שלבטא חמלה זו אולי הצורה המאתגרת ביותר של אהבה. אם איננו נמצאים במקום הזה עכשיו עלינו לשאוף בכל מאודנו להגיע לשם. המוסר והפוליטיקה נקבעים בכל רגע מתוך הבנה טרנסצנדנטית עמוקה ביותר. לכן אין שום סיבה שפוליטיקאי לא יהיה מתרגל דזוגצ'ן אבל יש את כל הסיבות בעולם שמתרגל דזוגצ'ן לא יהיה פוליטיקאי. אם תמיד ננהג באופן אותנטי החברה תבוא אחרינו. כך אני מאמין.
ש: אבל הייתי מצפה שלתורה של האי-שניות עם האחדות ואי ההפרדה שלה תהיינה השלכות מוסריות מאוד ברורות. האם אין לצפות שאדם שהתורה הזו נגעה בו יתנהג בצורה לא אלימה, ירדוף שלום? הייתי מצפה שאדם כזה ירצה בשלומם של בני אדם אחרים ללא קשר לזהות הלאומית שלהם.
קד: התגובה ממקום של חמלה היא בסופו של דבר תגובה מוסרית. אלא שבספונטאניות שלה היא אינה כלואה בשום אג'נדה. כל מי שהדזוגצ'ן נגע בו, ישקיע את עצמו לחלוטין בלהעמיק את החיבור שלו. אבל ייתכן שהוא או היא יסתבכו תוך כדי כך בעימות אלים עקב מעשים שאירעו בעבר.
ש: האם אין זה מתבקש ש"חמלה ספונטאנית" תגרום לאדם לנקוט עמדה בנושאים חברתיים ופוליטיים ולפעול להקלת הסבל של בני האדם שסביבו?
קד: הסבל של היצורים הברואים על גלגל החיים הוא אינסופי. אג'נדות חברתיות ופוליטיות עשויות לשפר באופן שטחי את תנאי החיים של חלק מהאנשים אבל הן לא מעלימות את הסיבה לסבל. סיבת הסבל היא המחשבה האינטלקטואלית שקולטת את העולם במונחים של הפרדה. אקטיביסטים ומנושלים, הפושע והקרבן, כולם מתבוססים בסבל במידה זהה. אם אנחנו חושבים שההשפעות של אקטיביזם חברתי יביאו אושר לאנשים זה רק בגלל שטרם חקרנו לעומק את התודעה שלנו. הכחד את הסיבה לסבל וכל חוויה היא הארץ הטהורה. יש אנשים עם קארמה של מלאכים – הם פועלים להקלת הסבל; לאחרים יש קארמה של שדים והם יוצרים סבל. אלו גם אלו זקוקים להבנה ולתרגול של הדזוגצ'ן במידה שווה.
ש: תובנת האי שניות, תחושת החיבור שלנו עם כל החיים, יכולה לתרום המון על מנת להביא שלום לחברה. האם לא היית רוצה לראות את זה קורה?
קד: בעניין הדזוגצ'ן: חיוני להבין שההתמקדות שלנו איננה שינוי העולם. כל שינוי הוא התבחבשות שטחית עם הסימפטומים. ההיסטוריה האנושית היא קטאלוג אינסופי של אסונות – האם אתה סבור שהטבע האנושי ישתנה במאה ה-21? מה שהדזוגצ'ן מציע הוא שחרור מהסבל שבלהיות אדם בלי קשר באיזה צד של הסכסוך הוא מוצא את עצמו.
בביקורו בארץ יקיים קית' דאומן מגיע הרצאה, סמינר ורטריט.לפרטים.
—————————————————————————————
הראיון התקיים דרך התכתבות דוא"ל כשקית' נמצא בנפאל. עקב הפסקות חשמל תכופות וממושכות בנפאל נאלצנו לסיים את הראיון לפני שהגיע למיצוי מבחינתי. אני מתקשה לקבל את הסירוב של קית' להכיר בערך של אקטיביזם. מבחינתי אקטיביזם הוא מובן מאליו דווקא מתוך תובנות רוחניות (כמובן שאין צורך להיות "רוחני" על מנת להיות אקטיביסט). אחרי פרסום הראיון בנרג' נודע לי שלפני 20 שנה נכנס קית' לטיבט ותיעד את הרס המנזרים הטיבטים בידי הסינים. זה גורם לי לחשוב שהוא בכל זאת אינו שולל פעולה פוליטית. לו הייתי יודע על האירוע ההוא הייתי שואל אותו עליו.
הוא לא שולל פעולה פוליטית
והוא לא מכוון לפעולה פוליטית\אקטיביסטית
הוא טוען שלכאן או לכאן זה לא מהותי.
מבחינתו, כשהוא היה מתלמד זב חוטם הוא תיעד את המעשים של הסינים
מאז עברו כמה וכמה שנים…
אל תיתן לדעתך הפרטית לצבוע בצבעים אחרים את מה שקית' אומר.
הרהר בזה.
יעל,
אבל לא כתבתי שהוא שולל פעולה פוליטית.
כתבתי שהוא שולל את הערך של פעולה פוליטית.
שזה די דומה למה שאת כותבת שהוא טוען.
אביב
קלטתי שבשורה האחרונה כתבתי "הוא אינו שולל פעולה פוליטית" – בהחלט צריך להיות כתוב כמו שכתבתי מספר שורות לפני כן "אינו שולל את הערך של פעילות פוליטית".
ולגבי "בעבר חשב כך ואילו היום הוא חושב אחרת" – בהחלט ייתכן. בכל זאת הייתי רוצה לשאול אותו על כך.
אביב
מעורר מחשבה והשראה, והתרגום אחלה (מניחה שהראיון התקיים באנגלית?)
אני מבינה לגמרי – נדמה לי (אופס, הזדהות.. :)) את תחושת הדחיפות והמצוקה שלך, והרצון לקבל תשובה, או כלי, יותר פוליטי. אבל בדגש על הספונטניות שבתגובה ברור שהוא לא יכול ולא רוצה לתת כללים לפעולה. זה מזכיר לי קצת את ברכט (ואולי ברכט הושפע מהזן בודהיזם, זה קצת יותר הגיוני) שאמר שה"אני" הוא רק מה שעונה לשאלה או לתביעה ממנו בכל רגע נתון. אני חושבת שלמי שרוצה להיות יותר אקטיבי אפשר לקחת מכאן את עניין החמלה, ולפעול ממקום של סולידריות בעיקר, וקודם כל.
תודה טלילה – גם על המחמאות וגם על ההערות שנראות לי מאוד.
שנזכה לרגעים רבים של ראייה מעבר להשלכות ולהזדהויות
ושל חמלה ספונטנית
תודה ענבל
תודה על פוסט מרתק. החיבור האפשרי (או לא) בין רוחניות לאקטיביזם הוא משהו שמעסיק אותי רבות, לפחות ברמת המחשבתית. מעניינת אותי דעתך-האם אתה סבור שאקטיביזם המגיע ממקום 'רוחני' הוא שונה, או צריך להיות שונה (במהות ו/או בסגנון), מאקטיביזם 'רגיל'? ואם כן באיזה מובן?
הגישה שלו לדעתי פסימית,אין תיקון חברתי ,הכל הבל הבלים,הצדיק סובל והרשע סובל ,רק שיחרור אוטופי יעזור,
איני יכול לשלול את דבריו ואיני יכול לאשר,
כי מאחורי האמיתות שלו אם נמשיך בקו המחשבה,אז היורה הרותחת פה תרתח ,אין מה לעשות זה הקרמה, אם יגיע לרתיחה אטומית שתתחיל פה ומי יודע לאן תגיע ,שיהיה ,בעולם צפוף המונה מליארדים ,נראה שב50 שנים האחרונות שבהן יש יכולות השמדה טוטליות ,יש שיווי משקל מסוים שמנע שימוש האמצעים טוטלים,וישנה פעילות שעשויה למתן סיכסוכים ויש הרבה שניתן לעשות גם אם לא זכינו לשחרור
תודה אוהד,
אני מזמין אותך לטעום מהחיבור רוחני-פוליטי. שלח לי מייל ואזמין אותך לאחד המפגשים שלנו.
לגבי הדיעה שלי על האופי של אקטיביזם רוחני – אולי אנסה לכתוב בקרוב רשימה.
תודה יאיר,
מצד אחד אני מסכים עם מה שאתה כותב. מצד שני, אני בטוח שקית' דאומן מודע לדברים שאתה כותב ובכל זאת התבטא כפי שהתבטא. יש כאן עוד מה לברר בעיני
ימים עפעם
אביב
נקוה שהפעם לא ימחק
אבל אכתוב קצר 🙂
שני דברים מעניינים לכתוב
א. האם זיהוי טבע התודעה אומר בהכרח שחרור מאגו
או מניירות פסיכולוגיות ?
ברמה של דפוסי התנהגות לדוג'
אני נזכר לדוג ברשימה של תומר על אדי דה
והערה של מישהו על כך
שגם אם הגיע לשחרור רוחני גבוה
הרי ברור שברמה עמוקה לא שוחרר כלל
השאלה רלוונטית לדעתי בייחוד כשאומרים שטבע התודעה לא כבול בהתנהגות מוסרית כזו או אחרת
(כי הכל כלול בו)
כי אם "הכל כלול" זה בקלות יכול להפוך למשהו נרקסיסטי לא ?
ב. אולי אפשר להקשות ולשאול
אם יש מקום ליחסי ידידות וכו' כפי שרמז קית'
האם במידה שווה יש מקום ליחסי איבה
זא במובן של מה שאדם מזמין לחייו (אם אפשר לומר דבר כזה..)
כי אם הכל טבע התודעה אז מה זה משנה…
הכל זיהוי של הטבע במילא
שוב תודה
הי גלעד,
קטונתי מלתת תשובה על השאלות הנ"ל.
אני כן יכול לפתח את השאלות שלך בכיוון שאותי הוא מעניין ואולי יעניין גם אותך:
"זיהוי טבע התודעה" – זה שייך לקטגוריה של גילוי האמת
"שחרור ממניירות של אגו" – זה שייך לקטגוריה של טוב.
אז השאלה שלך היא בעצם סוג של "האם ידיעת האמת מובילה לטוב?"
זו שאלה שאני מתייחס אליה מידי פעם (בפעם האחרונה זה היה ברשימות "בודהיזם ואי אלימות", "אמנויות לחימה ועשיית שלום" וגם תומר פרסיקו מתייחס אליה. תומר נהנה להצביע על עד כמה התשובה היא "כן" ואילו אני, למרות שאיני חולק עליו לגמרי, חושש שמי שמחפש את האמת לא בהכרח יגיע לטוב ומי שמחפש את הטוב לא בהכרח יגיע לאמת.
בכל מקרה, השאלה הזו על טוב ואמת נראית לי חשובה.
כיוון שני שכדאי לדעתי לקחת את השאלות שלך הוא אל בחינת החיים שלי עצמי: האם התובנות שלי לגבי טבע התודעה, האם החוויות הרוחניות שלי, באמת הופכות אותי לאדם טוב יותר? עד כמה הן משפיעות עלי והאם יש איזורים באישיות שלי שבהם הן לא נוגעות? וכמובן גם בכיוון ההפוך: מה רוחני בניסיון להיות אדם טוב יותר ומה מתוך זה אינו אלא חינוך עצמי?
יש כמה ספרים שמתייחסים למפגש של בודהיזם ופסיכותראפיה ועקב כך עוסקים בשאלות שהעלית:
Thoughts Without a Thinker by Mark Epstein
Toward a Psychology of Awakening by John Welwood
The Wise Heart by John Kornfield
כל טוב
אביב
"…שלבטא חמלה זו אולי הצורה המאתגרת ביותר של אהבה. אם איננו נמצאים במקום הזה עכשיו עלינו לשאוף בכל מאודנו להגיע לשם."
לשאוף בכל מאודנו להגיע לשם? איך זה מתיישב עם כל מה שנאמר? האם התרגום היה מדוייק או שנפלה מסכת הדוקטרינה ובצבצה האמת המוכרת לכולנו: כן. זה כבר קיים, אך נדרשת עבודה קשה כדי להגיע "לשם" (שברור שהוא כאן!).
קית' דאומן הוא מורה מצויין, אבל יחד עם זאת, אתה צודק איתמר. כל כך הרבה מאמץ מושקע בדזוגצ'ן כדי להראות שאין צורך במאמץ…זה נכון ש"זה" לא "שם" אלא "כאן", ובכ"ז, כמו שקית' אמר בראיון (נפלט לו, כנראה!), נדרשת עבודה קשה כדי להגיע/להיות "כאן". כשמדברים הרבה האמת יוצאת.
תודה איתמר ואירית,
כפי שכתבתי בסוף – הראיון לא מוצה ןיש עוד מה לברר.
לגבי הדיוק של התרגום:
If we are not at that place now then we should put all our aspiration into arriving there.
עדיין צריך לשים לב (לדעתי) שהוא מדבר על שאיפה ולא על עשיה/תרגול.
בכל מקרה תודה על ההבחנה.
לצערי לא יצא לי ללמוד אצל קית' ולראות כמה מאמץ/אי מאמץ יש שם.
אני בהחלט בטוח שהוא מורה מצויין שכדאי ללמוד ממנו ואדם שמבין דבר או שניים על טבע התודעה.
אביב